תנ"ך מנוקד

תנ"ך - יחזקאל - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח

יחזקאל פרק כז

א ויהי דבר-יהוה, אליי לאמור. ב ואתה בן-אדם, שא על-צור קינה. ג ואמרת לצור, היושבת על-מבואות ים, רוכלת העמים, אל-איים רבים; {ס} כה אמר, אדוניי יהוה, צור, את אמרת אני כלילת יופי. ד בלב ימים, גבולייך; בונייך, כללו יופייך. ה ברושים משניר בנו לך, את כל-לוחותיים; ארז מלבנון לקחו, לעשות תורן עלייך. ו אלונים, מבשן, עשו, משוטייך; קרשך עשו-שן בת-אשורים, מאיי כיתיים. ז שש-ברקמה ממצריים היה מפרשך, להיות לך לנס; תכלת וארגמן מאיי אלישה, היה מכסך. ח יושבי צידון וארווד, היו שטים לך; חכמייך צור היו בך, המה חובלייך. ט זקני גבל וחכמיה היו בך, מחזיקי בדקך; כל-אונייות הים ומלחיהם היו בך, לערוב מערבך. י פרס ולוד ופוט היו בחילך, אנשי מלחמתך; מגן וכובע תילו-בך, המה נתנו הדרך. יא בני ארווד וחילך, על-חומותייך סביב, וגמדים, במגדלותייך היו; שלטיהם תילו על-חומותייך, סביב--המה, כללו יפייך. יב תרשיש סוחרתך, מרוב כל-הון; בכסף ברזל בדיל ועופרת, נתנו עזבונייך. יג יוון תובל ומשך, המה רוכלייך; בנפש אדם וכלי נחושת, נתנו מערבך. יד מבית, תוגרמה, סוסים ופרשים ופרדים, נתנו עזבונייך. טו בני דדן רוכלייך, איים רבים סחורת ידך; קרנות שן והובנים, השיבו אשכרך. טז ארם סוחרתך, מרוב מעשייך; בנופך ארגמן ורקמה ובוץ, וראמות וכדכוד, נתנו, בעזבונייך. יז יהודה וארץ ישראל, המה רוכלייך; בחיטי מינית ופנג ודבש ושמן, וצורי, נתנו, מערבך. יח דמשק סוחרתך ברוב מעשייך, מרוב כל-הון; ביין חלבון, וצמר צחר. יט ודן ויוון מאוזל, בעזבונייך נתנו; ברזל עשות קידה וקנה, במערבך היה. כ דדן, רוכלתך, בבגדי-חופש, לרכבה. כא ערב וכל-נשיאי קדר, המה סוחרי ידך; בכרים ואילים ועתודים, בם סוחרייך. כב רוכלי שבא ורעמה, המה רוכלייך; בראש כל-בושם ובכל-אבן יקרה, וזהב, נתנו, עזבונייך. כג חרן וכנה ועדן, רוכלי שבא; אשור, כלמד רוכלתך. כד המה רוכלייך, במכלולים, בגלומי תכלת ורקמה, ובגנזי ברומים; בחבלים חבושים וארוזים, במרכולתך. כה אונייות תרשיש, שרותייך מערבך; ותימלאי ותכבדי מאוד, בלב ימים. כו במים רבים הביאוך, השטים אותך; רוח, הקדים, שברך, בלב ימים. כז הונך, ועזבונייך, מערבך, מלחייך וחובלייך; מחזיקי בדקך ועורבי מערבך וכל-אנשי מלחמתך אשר-בך, ובכל-קהלך אשר בתוכך, ייפלו בלב ימים, ביום מפלתך. כח לקול, זעקת חובלייך, ירעשו, מגרושות. כט וירדו מאונייותיהם, כול תופשי משוט--מלחים, כול חובלי הים: אל-הארץ, יעמודו. ל והשמיעו עלייך בקולם, ויזעקו מרה; ויעלו עפר על-ראשיהם, באפר יתפלשו. לא והקריחו אלייך קורחה, וחגרו שקים; ובכו אלייך במר-נפש, מספד מר. לב ונשאו אלייך בניהם קינה, וקוננו עלייך: מי כצור, כדומה בתוך הים. לג בצאת עזבונייך מימים, השבעת עמים רבים; ברוב הונייך ומערבייך, העשרת מלכי-ארץ. לד עת נשברת מימים, במעמקי-מים; מערבך וכל-קהלך, בתוכך נפלו. לה כול יושבי האיים, שממו עלייך; ומלכיהם שערו שער, רעמו פנים. לו סוחרים, בעמים, שרקו, עלייך; בלהות היית, ואינך עד-עולם. {פ}