יחזקאל פרק טו

א ויהי דבר־יהוה, אליי לאמור. ב בן־אדם, מה־יהיה עץ־הגפן מכל־עץ--הזמורה, אשר היה בעצי היער. ג היוקח ממנו עץ, לעשות למלאכה; אם־יקחו ממנו יתד, לתלות עליו כל־כלי. ד הנה לאש, ניתן לאוכלה: את שני קצותיו אכלה האש, ותוכו נחר--היצלח, למלאכה. ה הנה בהיותו תמים, לא ייעשה למלאכה: אף כי־אש אכלתהו וייחר, ונעשה עוד למלאכה. {ס}

ו לכן, כה אמר אדוניי יהוה, כאשר עץ־הגפן בעץ היער, אשר־נתתיו לאש לאוכלה--כן נתתי, את־יושבי ירושלים. ז ונתתי את־פניי, בהם--מהאש יצאו, והאש תאכלם; וידעתם כי־אני יהוה, בשומי את־פניי בהם. ח ונתתי את־הארץ, שממה--יען מעלו מעל, נאום אדוניי יהוה. {פ}