תנ"ך מנוקד

תנ"ך - יחזקאל - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח

יחזקאל פרק לב

א ויהי בשתי עשרה שנה, בשני־עשר חודש באחד לחודש; היה דבר־יהוה, אליי לאמור. ב בן־אדם, שא קינה על־פרעה מלך־מצריים, ואמרת אליו, כפיר גויים נדמית; ואתה, כתנים בימים, ותגח בנהרותיך ותדלח־מים ברגליך, ותרפוס נהרותם. {ס}

ג כה אמר, אדוניי יהוה, ופרשתי עליך את־רשתי, בקהל עמים רבים; והעלוך, בחרמי. ד ונטשתיך בארץ, על־פני השדה אטילך; והשכנתי עליך כל־עוף השמיים, והשבעתי ממך חית כל־הארץ. ה ונתתי את־בשרך, על־ההרים; ומילאתי הגיאיות, רמותך. ו והשקיתי ארץ צפתך מדמך, אל־ההרים; ואפיקים, יימלאון ממך. ז וכיסיתי בכבותך שמיים, והקדרתי את־כוכביהם; שמש בענן אכסנו, וירח לא־יאיר אורו. ח כל־מאורי אור בשמיים, אקדירם עליך; ונתתי חושך על־ארצך, נאום אדוניי יהוה. ט והכעסתי--לב, עמים רבים: בהביאי שברך בגויים, על־ארצות אשר לא־ידעתם. י והשימותי עליך עמים רבים, ומלכיהם ישערו עליך שער, בעופפי חרבי, על־פניהם; וחרדו לרגעים איש לנפשו, ביום מפלתך. {פ}

יא כי כה אמר, אדוניי יהוה: חרב מלך־בבל, תבואך. יב בחרבות גיבורים אפיל המונך, עריצי גויים כולם; ושדדו את־גאון מצריים, ונשמד כל־המונה. יג והאבדתי, את־כל־בהמתה, מעל, מים רבים; ולא תדלחם רגל־אדם עוד, ופרסות בהמה לא תדלחם. יד אז אשקיע מימיהם, ונהרותם כשמן אוליך--נאום, אדוניי יהוה. טו בתיתי את־ארץ מצריים שממה ונשמה, ארץ ממלואה--בהכותי, את־כל־יושבי בה; וידעו, כי־אני יהוה. טז קינה היא וקוננוה, בנות הגויים תקוננה אותה: על־מצריים ועל־כל־המונה תקוננה אותה, נאום אדוניי יהוה. {פ}

יז ויהי בשתי עשרה שנה, בחמישה עשר לחודש, היה דבר־יהוה, אליי לאמור. יח בן־אדם--נהה על־המון מצריים, והורידהו; אותה ובנות גויים אדירים, אל־ארץ תחתייות--את־יורדי בור. יט ממי, נעמת; רדה והושכבה, את־ערלים. כ בתוך חללי־חרב, ייפולו; חרב ניתנה, מושכו אותה וכל־המוניה. כא ידברו־לו אלי גיבורים, מתוך שאול--את־עוזריו; ירדו שכבו הערלים, חללי־חרב. כב שם אשור וכל־קהלה, סביבותיו קברותיו; כולם חללים, הנופלים בחרב. כג אשר ניתנו קברותיה, בירכתי־בור, ויהי קהלה, סביבות קבורתה; כולם חללים נופלים בחרב, אשר־נתנו חיתית בארץ חיים. כד שם עילם וכל־המונה, סביבות קבורתה; כולם חללים הנופלים בחרב אשר־ירדו ערלים אל־ארץ תחתייות, אשר נתנו חיתיתם בארץ חיים, וישאו כלימתם, את־יורדי בור. כה בתוך חללים נתנו משכב לה, בכל־המונה--סביבותיו, קבורתיה; כולם ערלים חללי־חרב כי־ניתן חיתיתם בארץ חיים, וישאו כלימתם את־יורדי בור, בתוך חללים, ניתן. כו שם משך תובל וכל־המונה, סביבותיו קברותיה; כולם ערלים מחוללי חרב, כי־נתנו חיתיתם בארץ חיים. כז ולא ישכבו את־גיבורים, נופלים מערלים: אשר ירדו־שאול בכלי־מלחמתם וייתנו את־חרבותם תחת ראשיהם, ותהי עוונותם על־עצמותם--כי־חיתית גיבורים, בארץ חיים. כח ואתה, בתוך ערלים תישבר ותשכב--את־חללי־חרב. כט שמה אדום, מלכיה וכל־נשיאיה, אשר־ניתנו בגבורתם, את־חללי־חרב: המה את־ערלים ישכבו, ואת־יורדי בור. ל שמה נסיכי צפון כולם, וכל־צידוני: אשר־ירדו את־חללים, בחיתיתם מגבורתם בושים, וישכבו ערלים את־חללי־חרב, וישאו כלימתם את־יורדי בור. לא אותם יראה פרעה, וניחם על־כל־המונו--חללי־חרב פרעה וכל־חילו, נאום אדוניי יהוה. לב כי־נתתי את־חיתיתי, בארץ חיים; והושכב בתוך ערלים את־חללי־חרב, פרעה וכל־המונו--נאום, אדוניי יהוה. {פ}