תנ"ך מנוקד

תנ"ך - יחזקאל - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח

יחזקאל פרק ג

א ויאמר אליי--בן־אדם, את אשר־תמצא אכול: אכול את־המגילה הזאת, ולך דבר אל־בית ישראל. ב ואפתח, את־פי; ויאכילני, את המגילה הזאת. ג ויאמר אליי, בן־אדם בטנך תאכל ומעיך תמלא, את המגילה הזאת, אשר אני נותן אליך; ואוכלה, ותהי בפי כדבש למתוק. {פ}

ד ויאמר, אליי: בן־אדם, לך־בוא אל־בית ישראל, ודיברת בדבריי, אליהם. ה כי לא אל־עם עמקי שפה, וכבדי לשון--אתה שלוח: אל־בית, ישראל. ו לא אל־עמים רבים, עמקי שפה וכבדי לשון, אשר לא־תשמע, דבריהם; אם־לא אליהם שלחתיך, המה ישמעו אליך. ז ובית ישראל, לא יאבו לשמוע אליך--כי־אינם אובים, לשמוע אליי: כי כל־בית ישראל, חזקי־מצח וקשי־לב המה. ח הנה נתתי את־פניך חזקים, לעומת פניהם; ואת־מצחך חזק, לעומת מצחם. ט כשמיר חזק מצור, נתתי מצחך: לא־תירא אותם ולא־תיחת מפניהם, כי בית מרי המה. {פ}

י ויאמר, אליי: בן־אדם--את־כל־דבריי אשר אדבר אליך, קח בלבבך ובאוזניך שמע. יא ולך בוא אל־הגולה, אל־בני עמך, ודיברת אליהם ואמרת אליהם, כה אמר אדוניי יהוה: אם־ישמעו, ואם־יחדלו. יב ותישאני רוח--ואשמע אחריי, קול רעש גדול: ברוך כבוד־יהוה, ממקומו. יג וקול כנפי החיות, משיקות אישה אל־אחותה, וקול האופנים, לעומתם; וקול, רעש גדול. יד ורוח נשאתני, ותיקחני; ואלך מר בחמת רוחי, ויד־יהוה עליי חזקה. טו ואבוא אל־הגולה תל אביב היושבים אל־נהר־כבר, ואשב--המה, יושבים שם; ואשב שם שבעת ימים, משמים בתוכם. טז ויהי, מקצה שבעת ימים; {פ}

ויהי דבר־יהוה, אליי לאמור. יז בן־אדם, צופה נתתיך לבית ישראל; ושמעת מפי דבר, והזהרת אותם ממני. יח באומרי לרשע, מות תמות, ולא הזהרתו ולא דיברת להזהיר רשע מדרכו הרשעה, לחייותו--הוא רשע בעוונו ימות, ודמו מידך אבקש. יט ואתה, כי־הזהרת רשע, ולא־שב מרשעו, ומדרכו הרשעה--הוא בעוונו ימות, ואתה את־נפשך הצלת. כ ובשוב צדיק מצדקו ועשה עוול, ונתתי מכשול לפניו הוא ימות: כי לא הזהרתו, בחטאתו ימות, ולא תיזכרנה צדקותיו אשר עשה, ודמו מידך אבקש. כא ואתה כי הזהרתו צדיק, לבלתי חטוא צדיק--והוא לא־חטא: חיה יחיה כי נזהר, ואתה את־נפשך הצלת. {פ}

כב ותהי עליי שם, יד־יהוה; ויאמר אליי, קום צא אל־הבקעה, ושם, אדבר אותך. כג ואקום, ואצא אל־הבקעה, והנה־שם כבוד־יהוה עומד, ככבוד אשר ראיתי על־נהר־כבר; ואפול, על־פניי. כד ותבוא־בי רוח, ותעמידני על־רגליי; וידבר אותי ויאמר אליי, בוא היסגר בתוך ביתך. כה ואתה בן־אדם, הנה נתנו עליך עבותים, ואסרוך, בהם; ולא תצא, בתוכם. כו ולשונך, אדביק אל־חיכך, ונאלמת, ולא־תהיה להם לאיש מוכיח: כי בית מרי, המה. כז ובדברי אותך, אפתח את־פיך, ואמרת אליהם, כה אמר אדוניי יהוה; השומע ישמע והחדל יחדל, כי בית מרי המה. {פ}