תנ"ך מנוקד

תנ"ך - יחזקאל - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח

יחזקאל פרק כח

א ויהי דבר־יהוה, אליי לאמור. ב בן־אדם אמור לנגיד צור כה־אמר אדוניי יהוה, יען גבה ליבך ותאמר אל אני--מושב אלוהים ישבתי, בלב ימים; ואתה אדם ולא־אל, ותיתן ליבך כלב אלוהים. ג הנה חכם אתה, מדניאל: כל־סתום, לא עממוך. ד בחכמתך, ובתבונתך, עשית לך, חיל; ותעש זהב וכסף, באוצרותיך. ה ברוב חכמתך ברכולתך, הרבית חילך; ויגבה לבבך, בחילך. {ס}

ו לכן, כה אמר אדוניי יהוה: יען תיתך את־לבבך, כלב אלוהים. ז לכן, הנני מביא עלייך זרים--עריצי, גויים; והריקו חרבותם על־יפי חכמתך, וחיללו יפעתך. ח לשחת, יורידוך; ומתה ממותי חלל, בלב ימים. ט האמור תאמר אלוהים אני, לפני הורגך: ואתה אדם ולא־אל, ביד מחלליך. י מותי ערלים תמות, ביד־זרים: כי אני דיברתי, נאום אדוניי יהוה. {פ}

יא ויהי דבר־יהוה, אליי לאמור. יב בן־אדם, שא קינה על־מלך צור; ואמרת לו, כה אמר אדוניי יהוה, אתה חותם תוכנית, מלא חכמה וכליל יופי. יג בעדן גן־אלוהים היית, כל־אבן יקרה מסוכתך אודם פטדה ויהלום תרשיש שוהם וישפה, ספיר נופך, וברקת וזהב; מלאכת תופיך ונקביך בך, ביום היבראך כוננו. יד את־כרוב--ממשח, הסוכך; ונתתיך, בהר קודש אלוהים היית--בתוך אבני־אש, התהלכת. טו תמים אתה בדרכיך, מיום היבראך, עד־נמצא עוולתה, בך. טז ברוב רכולתך, מלו תוכך חמס--ותחטא; ואחללך מהר אלוהים ואבדך כרוב הסוכך, מתוך אבני־אש. יז גבה ליבך ביופייך, שיחת חכמתך על־יפעתך; על־ארץ השלכתיך, לפני מלכים נתתיך--לראווה בך. יח מרוב עווניך, בעוול רכולתך, חיללת, מקדשיך; ואוציא־אש מתוכך, היא אכלתך, ואתנך לאפר על־הארץ, לעיני כל־רואיך. יט כל־יודעיך, בעמים, שממו, עליך; בלהות היית, ואינך עד־עולם. {פ}

כ ויהי דבר־יהוה, אליי לאמור. כא בן־אדם, שים פניך אל־צידון, והינבא, עליה. כב ואמרת, כה אמר אדוניי יהוה, הנני עלייך צידון, ונכבדתי בתוכך; וידעו כי־אני יהוה, בעשותי בה שפטים--ונקדשתי בה. כג ושילחתי־בה דבר ודם, בחוצותיה, ונפלל חלל בתוכה, בחרב עליה מסביב; וידעו, כי־אני יהוה. כד ולא־יהיה עוד לבית ישראל, סילון ממאיר וקוץ מכאיב, מכול סביבותם, השאטים אותם; וידעו, כי אני אדוניי יהוה. {פ}

כה כה־אמר, אדוניי יהוה, בקבצי את־בית ישראל מן־העמים אשר נפוצו בם, ונקדשתי בם לעיני הגויים; וישבו, על־אדמתם, אשר נתתי, לעבדי ליעקוב. כו וישבו עליה, לבטח, ובנו בתים ונטעו כרמים, וישבו לבטח: בעשותי שפטים, בכול השאטים אותם מסביבותם--וידעו, כי אני יהוה אלוהיהם. {פ}