תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - יחזקאל - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח


יחזקאל פרק ז

א ויהי דבר-יהוה, אליי לאמור.  ב ואתה בן-אדם, כה-אמר אדוניי יהוה לאדמת ישראל--קץ:  בא הקץ, על-ארבע כנפות הארץ.  ג עתה, הקץ עלייך, ושילחתי אפי בך, ושפטתיך כדרכייך; ונתתי עלייך, את כל-תועבותייך.  ד ולא-תחוס עיני עלייך, ולא אחמול:  כי דרכייך עלייך אתן, ותועבותייך בתוכך תהיינה, וידעתם, כי-אני יהוה.  {פ}

ה כה אמר, אדוניי יהוה:  רעה אחת רעה, הנה באה.  ו קץ בא, בא הקץ הקיץ אלייך; הנה, באה.  ז באה הצפירה אליך, יושב הארץ; בא העת, קרוב היום מהומה--ולא-הד הרים.  ח עתה מקרוב, אשפוך חמתי עלייך, וכיליתי אפי בך, ושפטתיך כדרכייך; ונתתי עלייך, את כל-תועבותייך.  ט ולא-תחוס עיני, ולא אחמול:  כדרכייך עלייך אתן, ותועבותייך בתוכך תהיינה, וידעתם, כי אני יהוה מכה.  י הנה היום, הנה באה:  יצאה, הצפירה--צץ המטה, פרח הזדון.  יא החמס קם, למטה-רשע; לא-מהם ולא מהמונם, ולא מהמהם--ולא-נוה בהם.  יב בא העת, הגיע היום--הקונה אל-ישמח, והמוכר אל-יתאבל:  כי חרון, אל-כל-המונה.  יג כי המוכר, אל-הממכר לא ישוב, ועוד בחיים, חיתם:  כי-חזון אל-כל-המונה לא ישוב, ואיש בעוונו חיתו לא יתחזקו.  יד תקעו בתקוע והכין הכול, ואין הולך למלחמה:  כי חרוני, אל-כל-המונה.  טו החרב בחוץ, והדבר והרעב מבית:  אשר בשדה, בחרב ימות, ואשר בעיר, רעב ודבר יאכלנו.  טז ופלטו, פליטיהם, והיו אל-ההרים כיוני הגיאיות כולם, הומות--איש, בעוונו.  יז כל-הידיים, תרפינה; וכל-ברכיים, תלכנה מים.  יח וחגרו שקים, וכיסתה אותם פלצות; ואל כל-פנים בושה, ובכל-ראשיהם קורחה.  יט כספם בחוצות ישליכו, וזהבם לנידה יהיה--כספם וזהבם לא-יוכל להצילם ביום עברת יהוה, נפשם לא ישבעו ומעיהם לא ימלאו:  כי-מכשול עוונם, היה.  כ וצבי עדייו לגאון שמהו, וצלמי תועבותם שיקוציהם עשו בו; על-כן נתתיו להם, לנידה.  כא ונתתיו ביד-הזרים לבז, ולרשעי הארץ לשלל; וחיללוהו.  כב והסיבותי פניי מהם, וחיללו את-צפוני; ובאו-בה פריצים, וחיללוה.  {פ}

כג עשה, הרתוק:  כי הארץ, מלאה משפט דמים, והעיר, מלאה חמס.  כד והבאתי רעי גויים, וירשו את-בתיהם; והשבתי גאון עזים, וניחלו מקדשיהם.  כה קפדה-בא; וביקשו שלום, ואין.  כו הווה על-הווה תבוא, ושמועה אל-שמועה תהיה; וביקשו חזון, מנביא--ותורה תאבד מכוהן, ועצה מזקנים.  כז המלך יתאבל, ונשיא ילבש שממה, וידי עם-הארץ, תיבהלנה; מדרכם אעשה אותם, ובמשפטיהם אשפטם, וידעו, כי-אני יהוה.  {פ}


תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - יחזקאל - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח