תנ"ך מנוקד

תנ"ך - יחזקאל - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח

יחזקאל פרק ז

א ויהי דבר-יהוה, אליי לאמור. ב ואתה בן-אדם, כה-אמר אדוניי יהוה לאדמת ישראל--קץ: בא הקץ, על-ארבע כנפות הארץ. ג עתה, הקץ עלייך, ושילחתי אפי בך, ושפטתיך כדרכייך; ונתתי עלייך, את כל-תועבותייך. ד ולא-תחוס עיני עלייך, ולא אחמול: כי דרכייך עלייך אתן, ותועבותייך בתוכך תהיינה, וידעתם, כי-אני יהוה. {פ}

ה כה אמר, אדוניי יהוה: רעה אחת רעה, הנה באה. ו קץ בא, בא הקץ הקיץ אלייך; הנה, באה. ז באה הצפירה אליך, יושב הארץ; בא העת, קרוב היום מהומה--ולא-הד הרים. ח עתה מקרוב, אשפוך חמתי עלייך, וכיליתי אפי בך, ושפטתיך כדרכייך; ונתתי עלייך, את כל-תועבותייך. ט ולא-תחוס עיני, ולא אחמול: כדרכייך עלייך אתן, ותועבותייך בתוכך תהיינה, וידעתם, כי אני יהוה מכה. י הנה היום, הנה באה: יצאה, הצפירה--צץ המטה, פרח הזדון. יא החמס קם, למטה-רשע; לא-מהם ולא מהמונם, ולא מהמהם--ולא-נוה בהם. יב בא העת, הגיע היום--הקונה אל-ישמח, והמוכר אל-יתאבל: כי חרון, אל-כל-המונה. יג כי המוכר, אל-הממכר לא ישוב, ועוד בחיים, חיתם: כי-חזון אל-כל-המונה לא ישוב, ואיש בעוונו חיתו לא יתחזקו. יד תקעו בתקוע והכין הכול, ואין הולך למלחמה: כי חרוני, אל-כל-המונה. טו החרב בחוץ, והדבר והרעב מבית: אשר בשדה, בחרב ימות, ואשר בעיר, רעב ודבר יאכלנו. טז ופלטו, פליטיהם, והיו אל-ההרים כיוני הגיאיות כולם, הומות--איש, בעוונו. יז כל-הידיים, תרפינה; וכל-ברכיים, תלכנה מים. יח וחגרו שקים, וכיסתה אותם פלצות; ואל כל-פנים בושה, ובכל-ראשיהם קורחה. יט כספם בחוצות ישליכו, וזהבם לנידה יהיה--כספם וזהבם לא-יוכל להצילם ביום עברת יהוה, נפשם לא ישבעו ומעיהם לא ימלאו: כי-מכשול עוונם, היה. כ וצבי עדייו לגאון שמהו, וצלמי תועבותם שיקוציהם עשו בו; על-כן נתתיו להם, לנידה. כא ונתתיו ביד-הזרים לבז, ולרשעי הארץ לשלל; וחיללוהו. כב והסיבותי פניי מהם, וחיללו את-צפוני; ובאו-בה פריצים, וחיללוה. {פ}

כג עשה, הרתוק: כי הארץ, מלאה משפט דמים, והעיר, מלאה חמס. כד והבאתי רעי גויים, וירשו את-בתיהם; והשבתי גאון עזים, וניחלו מקדשיהם. כה קפדה-בא; וביקשו שלום, ואין. כו הווה על-הווה תבוא, ושמועה אל-שמועה תהיה; וביקשו חזון, מנביא--ותורה תאבד מכוהן, ועצה מזקנים. כז המלך יתאבל, ונשיא ילבש שממה, וידי עם-הארץ, תיבהלנה; מדרכם אעשה אותם, ובמשפטיהם אשפטם, וידעו, כי-אני יהוה. {פ}