תנ"ך מנוקד

תנ"ך - יחזקאל - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח

יחזקאל פרק לח

א ויהי דבר־יהוה, אליי לאמור. ב בן־אדם, שים פניך אל־גוג ארץ המגוג--נשיא, ראש משך ותובל; והינבא, עליו. ג ואמרת, כה אמר אדוניי יהוה: הנני אליך, גוג--נשיא, ראש משך ותובל. ד ושובבתיך, ונתתי חחים בלחייך; והוצאתי אותך ואת־כל־חילך סוסים ופרשים, לבושי מכלול כולם--קהל רב צינה ומגן, תופשי חרבות כולם. ה פרס כוש ופוט, איתם; כולם, מגן וכובע. ו גומר, וכל־אגפיה--בית תוגרמה, ירכתי צפון ואת־כל־אגפיו; עמים רבים, איתך. ז היכון, והכן לך--אתה, וכל־קהלך הנקהלים עליך; והיית להם, למשמר. ח מימים רבים, תיפקד--באחרית השנים תבוא אל־ארץ משובבת מחרב מקובצת מעמים רבים, על הרי ישראל אשר־היו לחורבה תמיד; והיא מעמים הוצאה, וישבו לבטח כולם. ט ועלית כשואה תבוא, כענן לכסות הארץ תהיה--אתה, וכל־אגפיך, ועמים רבים, אותך. {ס}

י כה אמר, אדוניי יהוה: והיה ביום ההוא, יעלו דברים על־לבבך, וחשבת, מחשבת רעה. יא ואמרת, אעלה על־ארץ פרזות--אבוא השוקטים, יושבי לבטח; כולם, יושבים באין חומה, ובריח ודלתיים, אין להם. יב לשלול שלל, ולבוז בז--להשיב ידך על־חורבות נושבות, ואל־עם מאוסף מגויים, עושה מקנה וקניין, יושבי על־טבור הארץ. יג שבא ודדן וסוחרי תרשיש וכל־כפיריה, יאמרו לך, הלשלול שלל אתה בא, הלבוז בז הקהלת קהלך--לשאת כסף וזהב, לקחת מקנה וקניין, לשלול, שלל גדול. {ס}

יד לכן, הינבא בן־אדם, ואמרת לגוג, כה אמר אדוניי יהוה: הלוא ביום ההוא, בשבת עמי ישראל לבטח--תדע. טו ובאת ממקומך, מירכתי צפון--אתה, ועמים רבים איתך: רוכבי סוסים כולם, קהל גדול וחיל רב. טז ועלית על־עמי ישראל, כענן לכסות הארץ; באחרית הימים תהיה, והביאותיך על־ארצי, למען דעת הגויים אותי בהיקדשי בך לעיניהם, גוג. {ס}

יז כה־אמר אדוניי יהוה, האתה־הוא אשר־דיברתי בימים קדמונים ביד עבדיי נביאי ישראל, הניבאים בימים ההם, שנים--להביא אותך, עליהם. {ס}

יח והיה ביום ההוא, ביום בוא גוג על־אדמת ישראל--נאום, אדוניי יהוה: תעלה חמתי, באפי. יט ובקנאתי באש־עברתי, דיברתי: אם־לא ביום ההוא, יהיה רעש גדול, על, אדמת ישראל. כ ורעשו מפניי דגי הים ועוף השמיים וחית השדה, וכל־הרמש הרומש על־האדמה, וכול האדם, אשר על־פני האדמה; ונהרסו ההרים, ונפלו המדרגות, וכל־חומה, לארץ תיפול. כא וקראתי עליו לכל־הריי חרב, נאום אדוניי יהוה: חרב איש, באחיו תהיה. כב ונשפטתי איתו, בדבר ובדם; וגשם שוטף ואבני אלגביש אש וגופרית, אמטיר עליו ועל־אגפיו, ועל־עמים רבים, אשר איתו. כג והתגדלתי, והתקדשתי, ונודעתי, לעיני גויים רבים; וידעו, כי־אני יהוה. {ס}