תנ"ך מנוקד

תנ"ך - יחזקאל - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח

יחזקאל פרק לה

א ויהי דבר-יהוה, אליי לאמור. ב בן-אדם, שים פניך על-הר שעיר; והינבא, עליו. ג ואמרת לו, כה אמר אדוניי יהוה, הנני אליך, הר-שעיר; ונטיתי ידי עליך, ונתתיך שממה ומשמה. ד עריך חורבה אשים, ואתה שממה תהיה; וידעת, כי-אני יהוה. ה יען, היות לך איבת עולם, ותגר את-בני-ישראל, על-ידי-חרב--בעת אידם, בעת עוון קץ. ו לכן חי-אני, נאום אדוניי יהוה, כי-לדם אעשך, ודם ירדפך; אם-לא דם שנאת, ודם ירדפך. ז ונתתי את-הר שעיר, לשיממה ושממה; והכרתי ממנו, עובר ושב. ח ומילאתי את-הריו, חלליו; גבעותיך וגיאותיך וכל-אפיקיך, חללי-חרב ייפלו בהם. ט שיממות עולם אתנך, ועריך לא תשובנה; וידעתם, כי-אני יהוה. י יען אמורך את-שני הגויים ואת-שתי הארצות, לי תהיינה--וירשנוה; ויהוה, שם היה. {ס}

יא לכן חי-אני, נאום אדוניי יהוה, ועשיתי כאפך וכקנאתך, אשר עשית משנאתך בם; ונודעתי בם, כאשר אשפטך. יב וידעת, כי אני יהוה, שמעתי את-כל-נאצותיך אשר אמרת על-הרי ישראל, לאמור שממו: לנו ניתנו, לאוכלה. יג ותגדילו עליי בפיכם, והעתרתם עליי דבריכם: אני, שמעתי. {ס}

יד כה אמר, אדוניי יהוה: כשמוח, כל-הארץ, שממה, אעשה-לך. טו כשמחתך לנחלת בית-ישראל, על אשר-שממה--כן אעשה-לך: שממה תהיה הר-שעיר וכל-אדום כולה, וידעו כי-אני יהוה. {פ}