תנ"ך מנוקד

תנ"ך - יחזקאל - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח

יחזקאל פרק לה

א ויהי דבר־יהוה, אליי לאמור. ב בן־אדם, שים פניך על־הר שעיר; והינבא, עליו. ג ואמרת לו, כה אמר אדוניי יהוה, הנני אליך, הר־שעיר; ונטיתי ידי עליך, ונתתיך שממה ומשמה. ד עריך חורבה אשים, ואתה שממה תהיה; וידעת, כי־אני יהוה. ה יען, היות לך איבת עולם, ותגר את־בני־ישראל, על־ידי־חרב--בעת אידם, בעת עוון קץ. ו לכן חי־אני, נאום אדוניי יהוה, כי־לדם אעשך, ודם ירדפך; אם־לא דם שנאת, ודם ירדפך. ז ונתתי את־הר שעיר, לשיממה ושממה; והכרתי ממנו, עובר ושב. ח ומילאתי את־הריו, חלליו; גבעותיך וגיאותיך וכל־אפיקיך, חללי־חרב ייפלו בהם. ט שיממות עולם אתנך, ועריך לא תשובנה; וידעתם, כי־אני יהוה. י יען אמורך את־שני הגויים ואת־שתי הארצות, לי תהיינה--וירשנוה; ויהוה, שם היה. {ס}

יא לכן חי־אני, נאום אדוניי יהוה, ועשיתי כאפך וכקנאתך, אשר עשית משנאתך בם; ונודעתי בם, כאשר אשפטך. יב וידעת, כי אני יהוה, שמעתי את־כל־נאצותיך אשר אמרת על־הרי ישראל, לאמור שממו: לנו ניתנו, לאוכלה. יג ותגדילו עליי בפיכם, והעתרתם עליי דבריכם: אני, שמעתי. {ס}

יד כה אמר, אדוניי יהוה: כשמוח, כל־הארץ, שממה, אעשה־לך. טו כשמחתך לנחלת בית־ישראל, על אשר־שממה--כן אעשה־לך: שממה תהיה הר־שעיר וכל־אדום כולה, וידעו כי־אני יהוה. {פ}