תנ"ך מנוקד

תנ"ך - יחזקאל - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח

יחזקאל פרק מז

א וישיבני, אל־פתח הבית, והנה־מים יוצאים מתחת מפתן הבית קדימה, כי־פני הבית קדים; והמים יורדים, מתחת מכתף הבית הימנית, מנגב, למזבח. ב ויוציאני, דרך־שער צפונה, ויסיבני דרך חוץ, אל־שער החוץ דרך הפונה קדים; והנה־מים מפכים, מן־הכתף הימנית. ג בצאת־האיש קדים, וקו בידו; וימד אלף באמה, ויעבירני במים מי אופסיים. ד וימד אלף, ויעבירני במים מים ברכיים; וימד אלף, ויעבירני מי מותניים. ה וימד אלף--נחל, אשר לא־אוכל לעבור: כי־גאו המים מי שחו, נחל אשר לא־ייעבר. ו ויאמר אליי, הראית בן־אדם; ויוליכני וישיבני, שפת הנחל. ז בשובני--והנה אל־שפת הנחל, עץ רב מאוד: מזה, ומזה. ח ויאמר אליי, המים האלה יוצאים אל־הגלילה הקדמונה, וירדו, על־הערבה; ובאו הימה, אל־הימה המוצאים ונרפו המים. ט והיה כל־נפש חיה אשר־ישרוץ אל כל־אשר יבוא שם נחליים, יחיה, והיה הדגה, רבה מאוד: כי באו שמה המים האלה, ויירפאו וחי--כול אשר־יבוא שמה, הנחל. י והיה עמדו עליו דווגים, מעין גדי ועד־עין עגליים--משטוח לחרמים, יהיו; למינה תהיה דגתם, כדגת הים הגדול רבה מאוד. יא ביצותיו וגבאיו ולא יירפאו, למלח ניתנו. יב ועל־הנחל יעלה על־שפתו מזה ומזה כל־עץ־מאכל לא־ייבול עלהו ולא־ייתום פרייו, לחודשיו יבכר--כי מימיו, מן־המקדש המה יוצאים; והיה פרייו למאכל, ועלהו לתרופה. {פ}

יג כה אמר, אדוניי יהוה, גה גבול אשר תתנחלו את־הארץ, לשני עשר שבטי ישראל--יוסף, חבלים. יד ונחלתם אותה, איש כאחיו, אשר נשאתי את־ידי, לתיתה לאבותיכם; ונפלה הארץ הזאת, לכם--בנחלה. טו וזה, גבול הארץ: לפאת צפונה מן־הים הגדול, הדרך חתלון--לבוא צדדה. טז חמת ברותה, סבריים, אשר בין־גבול דמשק, ובין גבול חמת; חצר, התיכון, אשר, אל־גבול חוורן. יז והיה גבול מן־הים, חצר עינון גבול דמשק, וצפון צפונה, וגבול חמת; ואת, פאת צפון. יח ופאת קדים מבין חוורן ומבין־דמשק ומבין הגלעד ומבין ארץ ישראל, הירדן--מגבול על־הים הקדמוני, תמודו; ואת, פאת קדימה. יט ופאת, נגב תימנה, מתמר עד־מי מריבות קדש, נחלה אל־הים הגדול; ואת פאת־תימנה, נגבה. כ ופאת־ים, הים הגדול, מגבול, עד־נוכח לבוא חמת; זאת, פאת־ים. כא וחילקתם את־הארץ הזאת, לכם--לשבטי ישראל. כב והיה, תפילו אותה בנחלה, לכם ולהגרים הגרים בתוככם, אשר־הולידו בנים בתוככם; והיו לכם, כאזרח בבני ישראל--איתכם ייפלו בנחלה, בתוך שבטי ישראל. כג והיה בשבט, אשר־גר הגר איתו--שם תיתנו נחלתו, נאום אדוניי יהוה. {פ}