תנ"ך מנוקד

תנ"ך - יחזקאל - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח

יחזקאל פרק ט

א ויקרא באוזניי, קול גדול לאמור, קרבו, פקודות העיר; ואיש כלי משחתו, בידו. ב והנה שישה אנשים באים מדרך־שער העליון אשר מופנה צפונה, ואיש כלי מפצו בידו, ואיש־אחד בתוכם לבוש בדים, וקסת הסופר במותניו; ויבואו, ויעמדו, אצל, מזבח הנחושת. ג וכבוד אלוהי ישראל, נעלה מעל הכרוב אשר היה עליו, אל, מפתן הבית; ויקרא, אל־האיש הלבוש הבדים, אשר קסת הסופר, במותניו. {פ}

ד ויאמר יהוה, אליו, עבור בתוך העיר, בתוך ירושלים; והתווית תו על־מצחות האנשים, הנאנחים והנאנקים, על כל־התועבות, הנעשות בתוכה. ה ולאלה אמר באוזניי, עברו בעיר אחריו והכו: אל־תחוס עינכם, ואל־תחמולו. ו זקן בחור ובתולה וטף ונשים תהרגו למשחית, ועל־כל־איש אשר־עליו התו אל־תיגשו, וממקדשי, תחלו; ויחלו באנשים הזקנים, אשר לפני הבית. ז ויאמר אליהם טמאו את־הבית, ומלאו את־החצרות חללים--צאו; ויצאו, והכו בעיר. ח ויהי, כהכותם, ונאשאר, אני; ואפלה על־פניי ואזעק, ואומר אהה אדוניי יהוה, המשחית אתה את כל־שארית ישראל, בשופכך את־חמתך על־ירושלים. ט ויאמר אליי, עוון בית־ישראל ויהודה גדול במאוד מאוד, ותימלא הארץ דמים, והעיר מלאה מוטה: כי אמרו, עזב יהוה את־הארץ, ואין יהוה, רואה. י וגם־אני--לא־תחוס עיני, ולא אחמול; דרכם, בראשם נתתי. יא והנה האיש לבוש הבדים, אשר הקסת במותניו, משיב דבר, לאמור: עשיתי, ככול אשר ציוויתני. {פ}