תנ"ך מנוקד

תנ"ך - יחזקאל - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח

יחזקאל פרק יז

א ויהי דבר־יהוה, אליי לאמור. ב בן־אדם, חוד חידה ומשול משל, אל־בית, ישראל. ג ואמרת כה־אמר אדוניי יהוה, הנשר הגדול גדול הכנפיים ארך האבר, מלא הנוצה, אשר־לו הרקמה--בא אל־הלבנון, וייקח את־צמרת הארז. ד את ראש יניקותיו, קטף; ויביאהו אל־ארץ כנען, בעיר רוכלים שמו. ה וייקח מזרע הארץ, וייתנהו בשדה־זרע; קח על־מים רבים, צפצפה שמו. ו ויצמח ויהי לגפן סורחת שפלת קומה, לפנות דלייותיו אליו, ושורשיו, תחתיו יהיו; ותהי לגפן--ותעש בדים, ותשלח פארות. ז ויהי נשר־אחד גדול, גדול כנפיים ורב־נוצה; והנה הגפן הזאת כפנה שורשיה עליו, ודלייותיו שילחה־לו, להשקות אותה, מערוגות מטעה. ח אל־שדה טוב אל־מים רבים, היא שתולה--לעשות ענף ולשאת פרי, להיות לגפן אדרת. ט אמור, כה אמר אדוניי יהוה--תצלח; הלוא את־שורשיה ינתק ואת־פרייה יקוסס ויבש, כל־טרפי צמחה תיבש, ולא־בזרוע גדולה ובעם־רב, למשאות אותה משורשיה. י והנה שתולה, התצלח; הלוא כגעת בה רוח הקדים, תיבש יבוש, על־ערוגות צמחה, תיבש. {פ}

יא ויהי דבר־יהוה, אליי לאמור. יב אמור־נא לבית המרי, הלוא ידעתם מה־אלה; אמור, הנה־בא מלך־בבל ירושלים וייקח את־מלכה ואת־שריה, ויבא אותם אליו, בבלה. יג וייקח מזרע המלוכה, ויכרות איתו ברית; ויבא אותו באלה, ואת־אילי הארץ לקח. יד להיות ממלכה שפלה, לבלתי התנשא, לשמור את־בריתו, לעומדה. טו וימרוד־בו, לשלוח מלאכיו מצריים, לתת־לו סוסים, ועם־רב; היצלח היימלט העושה אלה, והפר ברית ונמלט. טז חי־אני, נאום אדוניי יהוה, אם־לא במקום המלך הממליך אותו, אשר בזה את־אלתו ואשר הפר את־בריתו--איתו בתוך־בבל, ימות. יז ולא בחיל גדול ובקהל רב, יעשה אותו פרעה במלחמה, בשפוך סוללה, ובבנות דייק--להכרית, נפשות רבות. יח ובזה אלה, להפר ברית; והנה נתן ידו וכל־אלה עשה, לא יימלט. {ס}

יט לכן כה־אמר אדוניי יהוה, חי־אני, אם־לא אלתי אשר בזה, ובריתי אשר הפיר--ונתתיו, בראשו. כ ופרשתי עליו רשתי, ונתפש במצודתי; והביאותיהו בבלה, ונשפטתי איתו שם, מעלו, אשר מעל־בי. כא ואת כל־מברחיו בכל־אגפיו בחרב ייפולו, והנשארים לכל־רוח ייפרשו; וידעתם, כי אני יהוה דיברתי. {פ}

כב כה אמר, אדוניי יהוה, ולקחתי אני מצמרת הארז הרמה, ונתתי; מראש יונקותיו, רך אקטוף, ושתלתי אני, על הר־גבוה ותלול. כג בהר מרום ישראל, אשתולנו, ונשא ענף ועשה פרי, והיה לארז אדיר; ושכנו תחתיו, כול ציפור כל־כנף--בצל דלייותיו, תשכונה. כד וידעו כל־עצי השדה, כי אני יהוה השפלתי עץ גבוה הגבהתי עץ שפל, הובשתי עץ לח, והפרחתי עץ יבש: אני יהוה, דיברתי ועשיתי. {פ}