תנ"ך מנוקד

תנ"ך - יחזקאל - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח

יחזקאל פרק יד

א ויבוא אליי אנשים, מזקני ישראל; ויישבו, לפניי. {פ}

ב ויהי דבר-יהוה, אליי לאמור. ג בן-אדם, האנשים האלה העלו גילוליהם על-ליבם, ומכשול עוונם, נתנו נוכח פניהם: האידרוש אידרש, להם. {ס}

ד לכן דבר-אותם ואמרת אליהם כה-אמר אדוניי יהוה, איש איש מבית ישראל אשר יעלה את-גילוליו אל-ליבו ומכשול עוונו ישים נוכח פניו, ובא, אל-הנביא: אני יהוה, נעניתי לו בא--ברוב גילוליו. ה למען תפוש את-בית-ישראל, בליבם, אשר נזורו מעליי, בגילוליהם כולם. {ס}

ו לכן אמור אל-בית ישראל, כה אמר אדוניי יהוה, שובו והשיבו, מעל גילוליכם; ומעל כל-תועבותיכם, השיבו פניכם. ז כי איש איש מבית ישראל, ומהגר אשר-יגור בישראל, ויינזר מאחריי ויעל גילוליו אל-ליבו, ומכשול עוונו ישים נוכח פניו; ובא אל-הנביא, לדרוש-לו בי--אני יהוה, נענה-לו בי. ח ונתתי פניי באיש ההוא, והשימותיהו לאות ולמשלים, והכרתיו, מתוך עמי; וידעתם, כי-אני יהוה. {ס}

ט והנביא כי-יפותה, ודיבר דבר--אני יהוה פיתיתי, את הנביא ההוא; ונטיתי את-ידי, עליו, והשמדתיו, מתוך עמי ישראל. י ונשאו, עוונם: כעוון, הדורש--כעוון הנביא, יהיה. יא למען לא-יתעו עוד בית-ישראל, מאחריי, ולא-ייטמאו עוד, בכל-פשעיהם; והיו-לי לעם, ואני אהיה להם לאלוהים--נאום, אדוניי יהוה. {פ}

יב ויהי דבר-יהוה, אליי לאמור. יג בן-אדם, ארץ כי תחטא-לי למעול-מעל, ונטיתי ידי עליה, ושברתי לה מטה-לחם; והשלחתי-בה רעב, והכרתי ממנה אדם ובהמה. יד והיו שלושת האנשים האלה, בתוכה--נוח, דניאל ואיוב: המה בצדקתם ינצלו נפשם, נאום אדוניי יהוה. טו לו-חיה רעה אעביר בארץ, ושיכלתה; והייתה שממה מבלי עובר, מפני החיה. טז שלושת האנשים האלה, בתוכה--חי-אני נאום אדוניי יהוה, אם-בנים ואם-בנות יצילו: המה לבדם יינצלו, והארץ תהיה שממה. יז או חרב אביא, על-הארץ ההיא; ואמרתי, חרב תעבור בארץ, והכרתי ממנה, אדם ובהמה. יח ושלושת האנשים האלה, בתוכה--חי-אני נאום אדוניי יהוה, לא יצילו בנים ובנות: כי הם לבדם, יינצלו. יט או דבר אשלח, אל-הארץ ההיא; ושפכתי חמתי עליה בדם, להכרית ממנה אדם ובהמה. כ ונוח דניאל ואיוב, בתוכה--חי-אני נאום אדוניי יהוה, אם-בן אם-בת יצילו: המה בצדקתם, יצילו נפשם. {פ}

כא כי כה אמר אדוניי יהוה, אף כי-ארבעת שפטיי הרעים חרב ורעב וחיה רעה ודבר, שילחתי, אל-ירושלים--להכרית ממנה, אדם ובהמה. כב והנה נותרה-בה פליטה, המוצאים בנים ובנות--הנם יוצאים אליכם, וראיתם את-דרכם ואת-עלילותם; וניחמתם, על-הרעה אשר הבאתי על-ירושלים--את כל-אשר הבאתי, עליה. כג וניחמו אתכם, כי-תראו את-דרכם ואת-עלילותם; וידעתם, כי לא חינם עשיתי את כל-אשר-עשיתי בה--נאום, אדוניי יהוה. {פ}