תנ"ך מנוקד

תנ"ך - יחזקאל - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח

יחזקאל פרק יד

א ויבוא אליי אנשים, מזקני ישראל; ויישבו, לפניי. {פ}

ב ויהי דבר־יהוה, אליי לאמור. ג בן־אדם, האנשים האלה העלו גילוליהם על־ליבם, ומכשול עוונם, נתנו נוכח פניהם: האידרוש אידרש, להם. {ס}

ד לכן דבר־אותם ואמרת אליהם כה־אמר אדוניי יהוה, איש איש מבית ישראל אשר יעלה את־גילוליו אל־ליבו ומכשול עוונו ישים נוכח פניו, ובא, אל־הנביא: אני יהוה, נעניתי לו בא--ברוב גילוליו. ה למען תפוש את־בית־ישראל, בליבם, אשר נזורו מעליי, בגילוליהם כולם. {ס}

ו לכן אמור אל־בית ישראל, כה אמר אדוניי יהוה, שובו והשיבו, מעל גילוליכם; ומעל כל־תועבותיכם, השיבו פניכם. ז כי איש איש מבית ישראל, ומהגר אשר־יגור בישראל, ויינזר מאחריי ויעל גילוליו אל־ליבו, ומכשול עוונו ישים נוכח פניו; ובא אל־הנביא, לדרוש־לו בי--אני יהוה, נענה־לו בי. ח ונתתי פניי באיש ההוא, והשימותיהו לאות ולמשלים, והכרתיו, מתוך עמי; וידעתם, כי־אני יהוה. {ס}

ט והנביא כי־יפותה, ודיבר דבר--אני יהוה פיתיתי, את הנביא ההוא; ונטיתי את־ידי, עליו, והשמדתיו, מתוך עמי ישראל. י ונשאו, עוונם: כעוון, הדורש--כעוון הנביא, יהיה. יא למען לא־יתעו עוד בית־ישראל, מאחריי, ולא־ייטמאו עוד, בכל־פשעיהם; והיו־לי לעם, ואני אהיה להם לאלוהים--נאום, אדוניי יהוה. {פ}

יב ויהי דבר־יהוה, אליי לאמור. יג בן־אדם, ארץ כי תחטא־לי למעול־מעל, ונטיתי ידי עליה, ושברתי לה מטה־לחם; והשלחתי־בה רעב, והכרתי ממנה אדם ובהמה. יד והיו שלושת האנשים האלה, בתוכה--נוח, דניאל ואיוב: המה בצדקתם ינצלו נפשם, נאום אדוניי יהוה. טו לו־חיה רעה אעביר בארץ, ושיכלתה; והייתה שממה מבלי עובר, מפני החיה. טז שלושת האנשים האלה, בתוכה--חי־אני נאום אדוניי יהוה, אם־בנים ואם־בנות יצילו: המה לבדם יינצלו, והארץ תהיה שממה. יז או חרב אביא, על־הארץ ההיא; ואמרתי, חרב תעבור בארץ, והכרתי ממנה, אדם ובהמה. יח ושלושת האנשים האלה, בתוכה--חי־אני נאום אדוניי יהוה, לא יצילו בנים ובנות: כי הם לבדם, יינצלו. יט או דבר אשלח, אל־הארץ ההיא; ושפכתי חמתי עליה בדם, להכרית ממנה אדם ובהמה. כ ונוח דניאל ואיוב, בתוכה--חי־אני נאום אדוניי יהוה, אם־בן אם־בת יצילו: המה בצדקתם, יצילו נפשם. {פ}

כא כי כה אמר אדוניי יהוה, אף כי־ארבעת שפטיי הרעים חרב ורעב וחיה רעה ודבר, שילחתי, אל־ירושלים--להכרית ממנה, אדם ובהמה. כב והנה נותרה־בה פליטה, המוצאים בנים ובנות--הנם יוצאים אליכם, וראיתם את־דרכם ואת־עלילותם; וניחמתם, על־הרעה אשר הבאתי על־ירושלים--את כל־אשר הבאתי, עליה. כג וניחמו אתכם, כי־תראו את־דרכם ואת־עלילותם; וידעתם, כי לא חינם עשיתי את כל־אשר־עשיתי בה--נאום, אדוניי יהוה. {פ}