תנ"ך מנוקד

תנ"ך - יחזקאל - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח

יחזקאל פרק יא

א ותישא אותי רוח, ותבא אותי אל־שער בית־יהוה הקדמוני הפונה קדימה, והנה בפתח השער, עשרים וחמישה איש; ואראה בתוכם את־יאזניה בן־עזור, ואת־פלטיהו בן־בניהו--שרי העם. {פ}

ב ויאמר, אליי: בן־אדם--אלה האנשים החושבים אוון והיועצים עצת־רע, בעיר הזאת. ג האומרים, לא בקרוב בנות בתים; היא הסיר, ואנחנו הבשר. {ס}

ד לכן, הינבא עליהם: הינבא, בן־אדם. ה ותיפול עליי, רוח יהוה, ויאמר אליי אמור כה־אמר יהוה, כן אמרתם בית ישראל; ומעלות רוחכם, אני ידעתיה. ו הרביתם חלליכם, בעיר הזאת; ומילאתם חוצותיה, חלל. {פ}

ז לכן, כה־אמר אדוניי יהוה, חלליכם אשר שמתם בתוכה, המה הבשר והיא הסיר; ואתכם, הוציא מתוכה. ח חרב, יראתם; וחרב אביא עליכם, נאום אדוניי יהוה. ט והוצאתי אתכם מתוכה, ונתתי אתכם ביד־זרים; ועשיתי בכם, שפטים. י בחרב תיפולו, על־גבול ישראל אשפוט אתכם; וידעתם, כי־אני יהוה. יא היא, לא־תהיה לכם לסיר, ואתם תהיו בתוכה, לבשר; אל־גבול ישראל, אשפוט אתכם. יב וידעתם, כי־אני יהוה, אשר בחוקיי לא הלכתם, ומשפטיי לא עשיתם; וכמשפטי הגויים אשר סביבותיכם, עשיתם. יג ויהי, כהינבאי, ופלטיהו בן־בניה, מת; ואפול על־פניי ואזעק קול־גדול, ואומר אהה אדוניי יהוה--כלה אתה עושה, את שארית ישראל. {פ}

יד ויהי דבר־יהוה, אליי לאמור. טו בן־אדם, אחיך אחיך אנשי גאלותך, וכל־בית ישראל, כולו: אשר אמרו להם יושבי ירושלים, רחקו מעל יהוה--לנו היא ניתנה הארץ, למורשה. {ס}

טז לכן אמור, כה־אמר אדוניי יהוה, כי הרחקתים בגויים, וכי הפיצותים בארצות; ואהי להם למקדש מעט, בארצות אשר־באו שם. {ס}

יז לכן אמור, כה־אמר אדוניי יהוה, וקיבצתי אתכם מן־העמים, ואספתי אתכם מן־הארצות אשר נפוצותם בהם; ונתתי לכם, את־אדמת ישראל. יח ובאו־שמה; והסירו את־כל־שיקוציה, ואת־כל־תועבותיה--ממנה. יט ונתתי להם לב אחד, ורוח חדשה אתן בקרבכם; והסירותי לב האבן, מבשרם, ונתתי להם, לב בשר. כ למען בחוקותיי ילכו, ואת־משפטיי ישמרו ועשו אותם; והיו־לי לעם--ואני, אהיה להם לאלוהים. כא ואל־לב שיקוציהם ותועבותיהם, ליבם הולך--דרכם בראשם נתתי, נאום אדוניי יהוה. כב וישאו הכרובים את־כנפיהם, והאופנים לעומתם; וכבוד אלוהי־ישראל עליהם, מלמעלה. כג ויעל כבוד יהוה, מעל תוך העיר; ויעמוד, על־ההר, אשר, מקדם לעיר. כד ורוח נשאתני, ותביאני כשדימה אל־הגולה, במראה, ברוח אלוהים; ויעל, מעליי, המראה, אשר ראיתי. כה ואדבר, אל־הגולה, את כל־דברי יהוה, אשר הראני. {פ}