תנ"ך מנוקד

תנ"ך - יחזקאל - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח

יחזקאל פרק ל

א ויהי דבר־יהוה, אליי לאמור. ב בן־אדם--הינבא ואמרת, כה אמר אדוניי יהוה: הילילו, הה ליום. ג כי־קרוב יום, וקרוב יום ליהוה: יום ענן, עת גויים יהיה. ד ובאה חרב, במצריים, והייתה חלחלה בכוש, בנפול חלל במצריים; ולקחו המונה, ונהרסו יסודותיה. ה כוש ופוט ולוד וכל־הערב וכוב, ובני ארץ הברית--איתם, בחרב ייפולו. {פ}

ו כה, אמר יהוה, ונפלו סומכי מצריים, וירד גאון עוזה; ממגדול סוונה, בחרב ייפלו־בה--נאום, אדוניי יהוה. ז ונשמו, בתוך ארצות נשמות; ועריו, בתוך־ערים נחרבות תהיינה. ח וידעו, כי־אני יהוה, בתיתי־אש במצריים, ונשברו כל־עוזריה. ט ביום ההוא, ייצאו מלאכים מלפניי בצים, להחריד, את־כוש בטח; והייתה חלחלה בהם ביום מצריים, כי הנה באה. {ס}

י כה אמר, אדוניי יהוה: והשבתי את־המון מצריים, ביד נבוכדראצר מלך־בבל. יא הוא ועמו איתו, עריצי גויים--מובאים, לשחת הארץ; והריקו חרבותם על־מצריים, ומלאו את־הארץ חלל. יב ונתתי יאורים חרבה, ומכרתי את־הארץ ביד־רעים; והשימותי ארץ ומלואה, ביד־זרים--אני יהוה, דיברתי. {ס}

יג כה־אמר אדוניי יהוה, והאבדתי גילולים והשבתי אלילים מנוף, ונשיא מארץ־מצריים, לא יהיה־עוד; ונתתי יראה, בארץ מצריים. יד והשימותי, את־פתרוס, ונתתי אש, בצוען; ועשיתי שפטים, בנוא. טו ושפכתי חמתי, על־סין מעוז מצריים; והכרתי, את־המון נוא. טז ונתתי אש, במצריים--חול תחול סין, ונוא תהיה להיבקע; ונוף, צרי יומם. יז בחורי אוון ופי־בסת, בחרב ייפולו; והנה, בשבי תלכנה. יח ובתחפנחס, חשך היום, בשברי־שם את־מוטות מצריים, ונשבת־בה גאון עוזה; היא ענן יכסנה, ובנותיה בשבי תלכנה. יט ועשיתי שפטים, במצריים; וידעו, כי־אני יהוה. {פ}

כ ויהי, באחת עשרה שנה, בראשון, בשבעה לחודש; היה דבר־יהוה, אליי לאמור. כא בן־אדם, את־זרוע פרעה מלך־מצריים שברתי; והנה לא־חובשה לתת רפואות לשום חיתול, לחובשה לחוזקה--לתפוש בחרב. {ס}

כב לכן כה־אמר אדוניי יהוה, הנני אל־פרעה מלך־מצריים, ושברתי את־זרועותיו, את־החזקה ואת־הנשברת; והפלתי את־החרב, מידו. כג והפיצותי את־מצריים, בגויים; וזיריתים, בארצות. כד וחיזקתי, את־זרועות מלך בבל, ונתתי את־חרבי, בידו; ושברתי את־זרועות פרעה, ונאק נאקות חלל לפניו. כה והחזקתי, את־זרועות מלך בבל, וזרועות פרעה, תיפולנה; וידעו כי־אני יהוה, בתיתי חרבי ביד מלך־בבל, ונטה אותה, אל־ארץ מצריים. כו והפיצותי את־מצריים בגויים, וזיריתי אותם בארצות; וידעו, כי־אני יהוה. {פ}