תנ"ך מנוקד

תנ"ך - יחזקאל - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח

יחזקאל פרק יח

א ויהי דבר־יהוה, אליי לאמור. ב מה־לכם, אתם מושלים את־המשל הזה, על־אדמת ישראל, לאמור: אבות יאכלו בוסר, ושיני הבנים תקהינה. ג חי־אני, נאום אדוניי יהוה: אם־יהיה לכם עוד, משול המשל הזה--בישראל. ד הן כל־הנפשות לי הנה, כנפש האב וכנפש הבן לי־הנה: הנפש החוטאת, היא תמות. ה ואיש, כי־יהיה צדיק; ועשה משפט, וצדקה. ו אל־ההרים, לא אכל, ועיניו לא נשא, אל־גילולי בית ישראל; ואת־אשת ריעהו לא טימא, ואל־אישה נידה לא יקרב. ז ואיש, לא יונה--חבולתו חוב ישיב, גזילה לא יגזול; לחמו לרעב ייתן, ועירום יכסה־בגד. ח בנשך לא־ייתן, ותרבית לא ייקח--מעוול, ישיב ידו; משפט אמת יעשה, בין איש לאיש. ט בחוקותיי יהלך ומשפטיי שמר, לעשות אמת: צדיק הוא חיה יחיה, נאום אדוניי יהוה. י והוליד בן־פריץ, שופך דם; ועשה אח, מאחד מאלה. יא והוא, את־כל־אלה לא עשה--כי גם אל־ההרים אכל, ואת־אשת ריעהו טימא. יב עני ואביון, הונה--גזילות גזל, חבול לא ישיב; ואל־הגילולים נשא עיניו, תועבה עשה. יג בנשך נתן ותרבית לקח, וחי: לא יחיה, את כל־התועבות האלה עשה--מות יומת, דמיו בו יהיה. יד והנה, הוליד בן, וירא, את־כל־חטאות אביו אשר עשה; ויראה, ולא יעשה כהן. טו על־ההרים, לא אכל, ועיניו לא נשא, אל־גילולי בית ישראל; את־אשת ריעהו, לא טימא. טז ואיש, לא הונה--חבול לא חבל, וגזילה לא גזל; לחמו לרעב נתן, ועירום כיסה־בגד. יז מעני השיב ידו, נשך ותרבית לא לקח--משפטיי עשה, בחוקותיי הלך: הוא, לא ימות בעוון אביו--חיה יחיה. יח אביו כי־עשק עושק, גזל גזל אח, ואשר לא־טוב עשה, בתוך עמיו; והנה־מת, בעוונו. יט ואמרתם, מדוע לא־נשא הבן בעוון האב; והבן משפט וצדקה עשה, את כל־חוקותיי שמר ויעשה אותם--חיה יחיה. כ הנפש החוטאת, היא תמות: בן לא־יישא בעוון האב, ואב לא יישא בעוון הבן--צדקת הצדיק עליו תהיה, ורשעת הרשע עליו תהיה. {ס}

כא והרשע, כי ישוב מכל־חטאותיו אשר עשה, ושמר את־כל־חוקותיי, ועשה משפט וצדקה--חיה יחיה, לא ימות. כב כל־פשעיו אשר עשה, לא ייזכרו לו: בצדקתו אשר־עשה, יחיה. כג החפוץ אחפוץ מות רשע, נאום אדוניי יהוה: הלוא בשובו מדרכיו, וחיה. {ס}

כד ובשוב צדיק מצדקתו, ועשה עוול, ככול התועבות אשר־עשה הרשע יעשה, וחי--כל־צדקותיו אשר־עשה לא תיזכרנה, במעלו אשר־מעל ובחטאתו אשר־חטא בם ימות. כה ואמרתם, לא ייתכן דרך אדוניי: שמעו־נא, בית ישראל, הדרכי לא ייתכן, הלוא דרכיכם לא ייתכנו. כו בשוב־צדיק מצדקתו ועשה עוול, ומת עליהם: בעוולו אשר־עשה, ימות. {ס}

כז ובשוב רשע, מרשעתו אשר עשה, ויעש משפט, וצדקה--הוא, את־נפשו יחייה. כח ויראה וישב, מכל־פשעיו אשר עשה--חיה יחיה, לא ימות. כט ואמרו בית ישראל, לא ייתכן דרך אדוניי: הדרכיי לא ייתכנו, בית ישראל--הלוא דרכיכם, לא ייתכן. ל לכן איש כדרכיו אשפוט אתכם, בית ישראל--נאום, אדוניי יהוה: שובו והשיבו מכל־פשעיכם, ולא־יהיה לכם למכשול עוון. לא השליכו מעליכם, את־כל־פשעיכם אשר פשעתם בם, ועשו לכם לב חדש, ורוח חדשה; ולמה תמותו, בית ישראל. לב כי לא אחפוץ במות המת, נאום אדוניי יהוה: והשיבו, וחיו. {פ}