תנ"ך מנוקד

תנ"ך - יחזקאל - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח

יחזקאל פרק כט

א בשנה, העשירית, בעשירי, בשנים עשר לחודש--היה דבר־יהוה, אליי לאמור. ב בן־אדם--שים פניך, על־פרעה מלך מצריים; והינבא עליו, ועל־מצריים כולה. ג דבר ואמרת כה־אמר אדוניי יהוה, הנני עליך פרעה מלך־מצריים, התנים הגדול, הרובץ בתוך יאוריו: אשר אמר לי יאורי, ואני עשיתיני. ד ונתתי חחים בלחייך, והדבקתי דגת־יאוריך בקשקשותיך; והעליתיך, מתוך יאוריך, ואת כל־דגת יאוריך, בקשקשותיך תדבק. ה ונטשתיך המדברה, אותך ואת כל־דגת יאוריך, על־פני השדה תיפול, לא תיאסף ולא תיקבץ--לחית הארץ ולעוף השמיים, נתתיך לאוכלה. ו וידעו כל־יושבי מצריים, כי אני יהוה, יען היותם משענת קנה, לבית ישראל. ז בתופשם בך בכף תירוץ, ובקעת להם כל־כתף; ובהישענם עליך תישבר, והעמדת להם כל־מותניים. {ס}

ח לכן, כה אמר אדוניי יהוה, הנני מביא עלייך, חרב; והכרתי ממך, אדם ובהמה. ט והייתה ארץ־מצריים לשממה וחורבה, וידעו כי־אני יהוה: יען אמר יאור לי, ואני עשיתי. י לכן הנני אליך, ואל־יאוריך; ונתתי את־ארץ מצריים, לחורבות חורב שממה, ממגדול סוונה, ועד־גבול כוש. יא לא תעבור־בה רגל אדם, ורגל בהמה לא תעבור־בה; ולא תשב, ארבעים שנה. יב ונתתי את־ארץ מצריים שממה בתוך ארצות נשמות, ועריה בתוך ערים מוחרבות תהיינה שממה, ארבעים, שנה; והפיצותי את־מצריים בגויים, וזיריתים בארצות. {ס}

יג כי כה אמר, אדוניי יהוה: מקץ ארבעים שנה, אקבץ את־מצריים, מן־העמים, אשר־נפוצו שמה. יד ושבתי, את־שבות מצריים, והשיבותי אותם ארץ פתרוס, על־ארץ מכורתם; והיו שם, ממלכה שפלה. טו מן־הממלכות תהיה שפלה, ולא־תתנשא עוד על־הגויים; והמעטתים--לבלתי, רדות בגויים. טז ולא יהיה־עוד לבית ישראל למבטח מזכיר עוון, בפנותם אחריהם; וידעו, כי אני אדוניי יהוה. {פ}

יז ויהי, בעשרים ושבע שנה, בראשון, באחד לחודש; היה דבר־יהוה, אליי לאמור. יח בן־אדם, נבוכדראצר מלך־בבל העביד את־חילו עבודה גדולה אל־צור--כל־ראש מוקרח, וכל־כתף מרוטה; ושכר לא־היה לו ולחילו, מצור, על־העבודה, אשר־עבד עליה. {ס}

יט לכן, כה אמר אדוניי יהוה, הנני נותן לנבוכדראצר מלך־בבל, את־ארץ מצריים; ונשא המונה ושלל שללה, ובזז ביזה, והייתה שכר, לחילו. כ פעולתו אשר־עבד בה, נתתי לו את־ארץ מצריים, אשר עשו לי, נאום אדוניי יהוה. כא ביום ההוא, אצמיח קרן לבית ישראל, ולך אתן פתחון־פה, בתוכם; וידעו, כי־אני יהוה. {פ}