תנ"ך מנוקד

תנ"ך - יחזקאל - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח

יחזקאל פרק לד

א ויהי דבר-יהוה, אליי לאמור. ב בן-אדם, הינבא על-רועי ישראל; הינבא ואמרת אליהם לרועים כה אמר אדוניי יהוה, הוי רועי-ישראל אשר היו רועים אותם--הלוא הצאן, ירעו הרועים. ג את-החלב תאכלו ואת-הצמר תלבשו, הבריאה תזבחו; הצאן, לא תרעו. ד את-הנחלות לא חיזקתם ואת-החולה לא-ריפאתם, ולנשברת לא חבשתם, ואת-הנידחת לא השבותם, ואת-האובדת לא ביקשתם; ובחוזקה רדיתם אותם, ובפרך. ה ותפוצינה, מבלי רועה; ותהיינה לאוכלה לכל-חית השדה, ותפוצינה. ו ישגו צאני בכל-ההרים, ועל כל-גבעה רמה; ועל כל-פני הארץ נפוצו צאני, ואין דורש ואין מבקש. ז לכן רועים, שמעו את-דבר יהוה. ח חי-אני נאום אדוניי יהוה, אם-לא יען היות-צאני לבז ותהיינה צאני לאוכלה לכל-חית השדה מאין רועה, ולא-דרשו רועיי, את-צאני; וירעו הרועים אותם, ואת-צאני לא רעו. ט לכן, הרועים--שמעו, דבר-יהוה. י כה-אמר אדוניי יהוה, הנני אל-הרועים ודרשתי את-צאני מידם והשבתים מרעות צאן, ולא-ירעו עוד הרועים, אותם; והצלתי צאני מפיהם, ולא-תהיינה להם לאוכלה. {ס}

יא כי כה אמר, אדוניי יהוה: הנני-אני, ודרשתי את-צאני וביקרתים. יב כבקרת רועה עדרו ביום-היותו בתוך-צאנו, נפרשות--כן, אבקר את-צאני; והצלתי אתהם, מכל-המקומות אשר נפוצו שם, ביום ענן, וערפל. יג והוצאתים מן-העמים, וקיבצתים מן-הארצות, והביאותים, אל-אדמתם; ורעיתים, אל-הרי ישראל, באפיקים, ובכול מושבי הארץ. יד במרעה-טוב ארעה אותם, ובהרי מרום-ישראל יהיה נווהם; שם תרבצנה בנווה טוב, ומרעה שמן תרעינה אל-הרי ישראל. טו אני ארעה צאני ואני ארביצם, נאום אדוניי יהוה. טז את-האובדת אבקש, ואת-הנידחת אשיב, ולנשברת אחבוש, ואת-החולה אחזק; ואת-השמנה ואת-החזקה אשמיד, ארענה במשפט. יז ואתנה צאני, כה אמר אדוניי יהוה: הנני שופט בין-שה לשה, לאילים ולעתודים. יח המעט מכם, המרעה הטוב תרעו, ויתר מרעיכם, תרמסו ברגליכם; ומשקע-מים תשתו--ואת הנותרים, ברגליכם תרפושון. יט וצאני--מרמס רגליכם תרעינה, ומרפש רגליכם תשתינה. {פ}

כ לכן, כה אמר אדוניי יהוה--אליהם: הנני-אני--ושפטתי בין-שה בריה, ובין שה רזה. כא יען, בצד ובכתף תהדופו, ובקרניכם תנגחו, כל-הנחלות--עד אשר הפיצותם אותנה, אל-החוצה. כב והושעתי לצאני, ולא-תהיינה עוד לבז; ושפטתי, בין שה לשה. כג והקימותי עליהם רועה אחד, ורעה אתהן--את, עבדי דויד; הוא ירעה אותם, והוא-יהיה להן לרועה. כד ואני יהוה, אהיה להם לאלוהים, ועבדי דויד, נשיא בתוכם: אני יהוה, דיברתי. כה וכרתי להם ברית שלום, והשבתי חיה-רעה מן-הארץ; וישבו במדבר לבטח, וישנו ביערים. כו ונתתי אותם וסביבות גבעתי, ברכה; והורדתי הגשם בעיתו, גשמי ברכה יהיו. כז ונתן עץ השדה את-פרייו, והארץ תיתן יבולה, והיו על-אדמתם, לבטח; וידעו כי-אני יהוה, בשברי את-מוטות עולם, והצלתים, מיד העובדים בהם. כח ולא-יהיו עוד בז לגויים, וחית הארץ לא תאכלם; וישבו לבטח, ואין מחריד. כט והקימותי להם מטע, לשם; ולא-יהיו עוד אסופי רעב, בארץ, ולא-ישאו עוד, כלימת הגויים. ל וידעו, כי אני יהוה אלוהיהם--איתם; והמה, עמי בית ישראל--נאום, אדוניי יהוה. לא ואתן צאני צאן מרעיתי, אדם אתם: אני, אלוהיכם--נאום, אדוניי יהוה. {פ}