תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - יחזקאל - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח


יחזקאל פרק לד

א ויהי דבר־יהוה, אליי לאמור.  ב בן־אדם, הינבא על־רועי ישראל; הינבא ואמרת אליהם לרועים כה אמר אדוניי יהוה, הוי רועי־ישראל אשר היו רועים אותם--הלוא הצאן, ירעו הרועים.  ג את־החלב תאכלו ואת־הצמר תלבשו, הבריאה תזבחו; הצאן, לא תרעו.  ד את־הנחלות לא חיזקתם ואת־החולה לא־ריפאתם, ולנשברת לא חבשתם, ואת־הנידחת לא השבותם, ואת־האובדת לא ביקשתם; ובחוזקה רדיתם אותם, ובפרך.  ה ותפוצינה, מבלי רועה; ותהיינה לאוכלה לכל־חית השדה, ותפוצינה.  ו ישגו צאני בכל־ההרים, ועל כל־גבעה רמה; ועל כל־פני הארץ נפוצו צאני, ואין דורש ואין מבקש.  ז לכן רועים, שמעו את־דבר יהוה.  ח חי־אני נאום אדוניי יהוה, אם־לא יען היות־צאני לבז ותהיינה צאני לאוכלה לכל־חית השדה מאין רועה, ולא־דרשו רועיי, את־צאני; וירעו הרועים אותם, ואת־צאני לא רעו.  ט לכן, הרועים--שמעו, דבר־יהוה.  י כה־אמר אדוניי יהוה, הנני אל־הרועים ודרשתי את־צאני מידם והשבתים מרעות צאן, ולא־ירעו עוד הרועים, אותם; והצלתי צאני מפיהם, ולא־תהיינה להם לאוכלה.  {ס}

יא כי כה אמר, אדוניי יהוה:  הנני־אני, ודרשתי את־צאני וביקרתים.  יב כבקרת רועה עדרו ביום־היותו בתוך־צאנו, נפרשות--כן, אבקר את־צאני; והצלתי אתהם, מכל־המקומות אשר נפוצו שם, ביום ענן, וערפל.  יג והוצאתים מן־העמים, וקיבצתים מן־הארצות, והביאותים, אל־אדמתם; ורעיתים, אל־הרי ישראל, באפיקים, ובכול מושבי הארץ.  יד במרעה־טוב ארעה אותם, ובהרי מרום־ישראל יהיה נווהם; שם תרבצנה בנווה טוב, ומרעה שמן תרעינה אל־הרי ישראל.  טו אני ארעה צאני ואני ארביצם, נאום אדוניי יהוה.  טז את־האובדת אבקש, ואת־הנידחת אשיב, ולנשברת אחבוש, ואת־החולה אחזק; ואת־השמנה ואת־החזקה אשמיד, ארענה במשפט.  יז ואתנה צאני, כה אמר אדוניי יהוה:  הנני שופט בין־שה לשה, לאילים ולעתודים.  יח המעט מכם, המרעה הטוב תרעו, ויתר מרעיכם, תרמסו ברגליכם; ומשקע־מים תשתו--ואת הנותרים, ברגליכם תרפושון.  יט וצאני--מרמס רגליכם תרעינה, ומרפש רגליכם תשתינה.  {פ}

כ לכן, כה אמר אדוניי יהוה--אליהם:  הנני־אני--ושפטתי בין־שה בריה, ובין שה רזה.  כא יען, בצד ובכתף תהדופו, ובקרניכם תנגחו, כל־הנחלות--עד אשר הפיצותם אותנה, אל־החוצה.  כב והושעתי לצאני, ולא־תהיינה עוד לבז; ושפטתי, בין שה לשה.  כג והקימותי עליהם רועה אחד, ורעה אתהן--את, עבדי דויד; הוא ירעה אותם, והוא־יהיה להן לרועה.  כד ואני יהוה, אהיה להם לאלוהים, ועבדי דויד, נשיא בתוכם:  אני יהוה, דיברתי.  כה וכרתי להם ברית שלום, והשבתי חיה־רעה מן־הארץ; וישבו במדבר לבטח, וישנו ביערים.  כו ונתתי אותם וסביבות גבעתי, ברכה; והורדתי הגשם בעיתו, גשמי ברכה יהיו.  כז ונתן עץ השדה את־פרייו, והארץ תיתן יבולה, והיו על־אדמתם, לבטח; וידעו כי־אני יהוה, בשברי את־מוטות עולם, והצלתים, מיד העובדים בהם.  כח ולא־יהיו עוד בז לגויים, וחית הארץ לא תאכלם; וישבו לבטח, ואין מחריד.  כט והקימותי להם מטע, לשם; ולא־יהיו עוד אסופי רעב, בארץ, ולא־ישאו עוד, כלימת הגויים.  ל וידעו, כי אני יהוה אלוהיהם--איתם; והמה, עמי בית ישראל--נאום, אדוניי יהוה.  לא ואתן צאני צאן מרעיתי, אדם אתם:  אני, אלוהיכם--נאום, אדוניי יהוה.  {פ}


תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - יחזקאל - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח