תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - יחזקאל - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח


יחזקאל פרק כ

א ויהי בשנה השביעית, בחמישי בעשור לחודש, באו אנשים מזקני ישראל, לדרוש את־יהוה; ויישבו, לפניי.  {ס}

ב ויהי דבר־יהוה, אליי לאמור.  ג בן־אדם, דבר את־זקני ישראל ואמרת אליהם כה אמר אדוניי יהוה, הלדרוש אותי, אתם באים:  חי־אני אם־אידרש לכם, נאום אדוניי יהוה.  ד התשפוט אותם, התשפוט בן־אדם:  את־תועבות אבותם, הודיעם.  ה ואמרת אליהם, כה־אמר אדוניי יהוה, ביום בוחרי בישראל, ואשא ידי לזרע בית יעקוב ואיוודע להם בארץ מצריים; ואשא ידי להם לאמור, אני יהוה אלוהיכם.  ו ביום ההוא, נשאתי ידי להם, להוציאם, מארץ מצריים:  אל־ארץ אשר־תרתי להם, זבת חלב ודבש--צבי היא, לכל־הארצות.  ז ואומר אליהם, איש שיקוצי עיניו השליכו, ובגילולי מצריים, אל־תיטמאו:  אני, יהוה אלוהיכם.  ח וימרו־בי, ולא אבו לשמוע אליי--איש את־שיקוצי עיניהם לא השליכו, ואת־גילולי מצריים לא עזבו; ואומר לשפוך חמתי עליהם, לכלות אפי בהם, בתוך, ארץ מצריים.  ט ואעש למען שמי, לבלתי החל לעיני הגויים אשר־המה בתוכם--אשר נודעתי אליהם לעיניהם, להוציאם מארץ מצריים.  י ואוציאם, מארץ מצריים; ואביאם, אל־המדבר.  יא ואתן להם את־חוקותיי, ואת־משפטיי הודעתי אותם:  אשר יעשה אותם האדם, וחי בהם.  יב וגם את־שבתותיי, נתתי להם, להיות לאות, ביני וביניהם--לדעת, כי אני יהוה מקדשם.  יג וימרו־בי בית־ישראל במדבר, בחוקותיי לא־הלכו ואת־משפטיי מאסו אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, ואת־שבתותיי, חיללו מאוד; ואומר לשפוך חמתי עליהם, במדבר--לכלותם.  יד ואעשה, למען שמי, לבלתי החל לעיני הגויים, אשר הוצאתים לעיניהם.  טו וגם־אני, נשאתי ידי להם--במדבר:  לבלתי הביא אותם אל־הארץ אשר־נתתי, זבת חלב ודבש--צבי היא, לכל־הארצות.  טז יען במשפטיי מאסו, ואת־חוקותיי לא־הלכו בהם, ואת־שבתותיי, חיללו:  כי אחרי גילוליהם, ליבם הולך.  יז ותחס עיני עליהם, משחתם; ולא־עשיתי אותם כלה, במדבר.  יח ואומר אל־בניהם, במדבר, בחוקי אבותיכם אל־תלכו, ואת־משפטיהם אל־תשמורו; ובגילוליהם, אל־תיטמאו.  יט אני יהוה אלוהיכם, בחוקותיי לכו; ואת־משפטיי שמרו, ועשו אותם.  כ ואת־שבתותיי, קדשו; והיו לאות, ביני וביניכם--לדעת, כי אני יהוה אלוהיכם.  כא וימרו־בי הבנים, בחוקותיי לא־הלכו ואת־משפטיי לא־שמרו לעשות אותם אשר יעשה אותם האדם וחי בהם--את־שבתותיי, חיללו; ואומר לשפוך חמתי עליהם, לכלות אפי בם--במדבר.  כב והשיבותי, את־ידי, ואעש, למען שמי--לבלתי החל לעיני הגויים, אשר־הוצאתי אותם לעיניהם.  כג גם־אני, נשאתי את־ידי להם--במדבר:  להפיץ אותם בגויים, ולזרות אותם בארצות.  כד יען משפטיי לא־עשו, וחוקותיי מאסו, ואת־שבתותיי, חיללו; ואחרי גילולי אבותם, היו עיניהם.  כה וגם־אני נתתי להם, חוקים לא טובים; ומשפטים--לא יחיו, בהם.  כו ואטמא אותם במתנותם, בהעביר כל־פטר רחם:  למען אשימם--למען אשר יידעו, אשר אני יהוה.  {ס}

כז לכן דבר אל־בית ישראל, בן־אדם, ואמרת אליהם, כה אמר אדוניי יהוה:  עוד, זאת גידפו אותי אבותיכם, במעלם בי, מעל.  כח ואביאם, אל־הארץ, אשר נשאתי את־ידי, לתת אותה להם; ויראו כל־גבעה רמה וכל־עץ עבות, ויזבחו־שם את־זבחיהם וייתנו־שם כעס קרבנם, וישימו שם ריח ניחוחיהם, ויסיכו שם את־נסכיהם.  כט ואומר אליהם--מה הבמה, אשר־אתם הבאים שם; וייקרא שמה במה, עד היום הזה.  {ס}

ל לכן אמור אל־בית ישראל, כה אמר אדוניי יהוה, הבדרך אבותיכם, אתם נטמאים; ואחרי שיקוציהם, אתם זונים.  לא ובשאת מתנותיכם בהעביר בניכם באש אתם נטמאים לכל־גילוליכם, עד־היום,  {ס}  ואני אידרש לכם, בית ישראל:  חי־אני, נאום אדוניי יהוה, אם־אידרש, לכם.  לב והעולה, על־רוחכם--היה, לא תהיה:  אשר אתם אומרים, נהיה כגויים כמשפחות הארצות--לשרת, עץ ואבן.  לג חי־אני, נאום אדוניי יהוה:  אם־לא ביד חזקה ובזרוע נטויה, ובחמה שפוכה--אמלוך עליכם.  לד והוצאתי אתכם, מן־העמים, וקיבצתי אתכם, מן־הארצות אשר נפוצותם בם--ביד חזקה ובזרוע נטויה, ובחמה שפוכה.  לה והבאתי אתכם, אל־מדבר העמים; ונשפטתי איתכם שם, פנים אל־פנים.  לו כאשר נשפטתי את־אבותיכם, במדבר ארץ מצריים--כן אישפט איתכם, נאום אדוניי יהוה.  לז והעברתי אתכם, תחת השבט; והבאתי אתכם, במסורת הברית.  לח וברותי מכם, המורדים והפושעים בי--מארץ מגוריהם אוציא אותם, ואל־אדמת ישראל לא יבוא; וידעתם, כי־אני יהוה.  לט ואתם בית־ישראל כה־אמר אדוניי יהוה, איש גילוליו לכו עבודו, ואחר, אם־אינכם שומעים אליי; ואת־שם קודשי לא תחללו־עוד, במתנותיכם ובגילוליכם.  מ כי בהר־קודשי בהר מרום ישראל, נאום אדוניי יהוה--שם יעבדוני כל־בית ישראל כולו, בארץ:  שם ארצם--ושם אדרוש את־תרומותיכם ואת־ראשית משאותיכם, בכל־קודשיכם.  מא בריח ניחוח, ארצה אתכם, בהוציאי אתכם מן־העמים, וקיבצתי אתכם מן־הארצות אשר נפוצותם בם; ונקדשתי בכם, לעיני הגויים.  מב וידעתם כי־אני יהוה, בהביאי אתכם אל־אדמת ישראל--אל־הארץ, אשר נשאתי את־ידי, לתת אותה, לאבותיכם.  מג וזכרתם־שם, את־דרכיכם ואת כל־עלילותיכם, אשר נטמאתם, בם; ונקוטותם, בפניכם, בכל־רעותיכם, אשר עשיתם.  מד וידעתם כי־אני יהוה, בעשותי איתכם למען שמי:  לא כדרכיכם הרעים וכעלילותיכם הנשחתות, בית ישראל--נאום, אדוניי יהוה.  {פ}


תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - יחזקאל - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח