תנ"ך מנוקד

תנ"ך - יחזקאל - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח

יחזקאל פרק כג

א ויהי דבר־יהוה, אליי לאמור. ב בן־אדם--שתיים נשים, בנות אם־אחת היו. ג ותזנינה במצריים, בנעוריהן זנו; שמה, מועכו שדיהן, ושם עישו, דדי בתוליהן. ד ושמותן, אוהלה הגדולה ואוהליבה אחותה, ותהיינה לי, ותלדנה בנים ובנות; ושמותן--שומרון אוהלה, וירושלים אוהליבה. ה ותיזן אוהלה, תחתיי; ותעגב על־מאהביה, אל־אשור קרובים. ו לבושי תכלת פחות וסגנים, בחורי חמד כולם; פרשים, רוכבי סוסים. ז ותיתן תזנותיה עליהם, מבחר בני־אשור כולם; ובכול אשר־עגבה בכל־גילוליהם, נטמאה. ח ואת־תזנותיה ממצריים, לא עזבה--כי אותה שכבו בנעוריה, והמה עישו דדי בתוליה; וישפכו תזנותם, עליה. ט לכן נתתיה, ביד־מאהביה--ביד בני אשור, אשר עגבה עליהם. י המה, גילו ערוותה--בניה ובנותיה לקחו, ואותה בחרב הרגו; ותהי־שם, לנשים, ושפוטים, עשו בה. {ס}

יא ותרא אחותה אוהליבה, ותשחת עגבתה ממנה; ואת־תזנותיה--מזנוני, אחותה. יב אל־בני אשור עגבה פחות וסגנים קרובים, לבושי מכלול, פרשים, רוכבי סוסים--בחורי חמד, כולם. יג וארא, כי נטמאה: דרך אחד, לשתיהן. יד ותוסף, אל־תזנותיה; ותרא, אנשי מחוקה על־הקיר, צלמי כשדים, חקוקים בששר. טו חגורי איזור במותניהם, סרוחי טבולים בראשיהם--מראה שלישים, כולם: דמות בני־בבל כשדים, ארץ מולדתם. טז ותעגבה עליהם, למראה עיניה; ותשלח מלאכים אליהם, כשדימה. יז ויבואו אליה בני־בבל למשכב דודים, ויטמאו אותה בתזנותם; ותטמא־בם--ותיקע נפשה, מהם. יח ותגל, תזנותיה, ותגל, את־ערוותה; ותיקע נפשי מעליה, כאשר נקעה נפשי מעל אחותה. יט ותרבה, את־תזנותיה, לזכור את־ימי נעוריה, אשר זנתה בארץ מצריים. כ ותעגבה, על פילגשיהם, אשר בשר־חמורים בשרם, וזרמת סוסים זרמתם. כא ותפקדי, את זימת נעורייך; בעשות ממצריים דדייך, למען שדי נעורייך. {ס}

כב לכן אוהליבה, כה־אמר אדוניי יהוה, הנני מעיר את־מאהבייך עלייך, את אשר־נקעה נפשך מהם; והבאתים עלייך, מסביב. כג בני בבל וכל־כשדים, פקוד ושוע וקוע, כל־בני אשור, אותם; בחורי חמד פחות וסגנים, כולם--שלישים וקרואים, רוכבי סוסים כולם. כד ובאו עלייך הוצן רכב וגלגל, ובקהל עמים--צינה ומגן וקובע, ישימו עלייך סביב; ונתתי לפניהם משפט, ושפטוך במשפטיהם. כה ונתתי קנאתי בך, ועשו אותך בחמה--אפך ואוזנייך יסירו, ואחריתך בחרב תיפול; המה, בנייך ובנותייך ייקחו, ואחריתך, תיאכל באש. כו והפשיטוך, את־בגדייך; ולקחו, כלי תפארתך. כז והשבתי זימתך ממך, ואת־זנותך מארץ מצריים; ולא־תישאי עינייך אליהם, ומצריים לא תזכרי־עוד. {פ}

כח כי כה אמר, אדוניי יהוה, הנני נותנך, ביד אשר שנאת--ביד אשר־נקעה נפשך, מהם. כט ועשו אותך בשנאה, ולקחו כל־יגיעך, ועזבוך, עירום ועריה; ונגלה ערוות זנונייך, וזימתך ותזנותייך. ל עשה אלה, לך, בזנותך אחרי גויים, על אשר־נטמאת בגילוליהם. לא בדרך אחותך, הלכת; ונתתי כוסה, בידך. {ס}

לב כה אמר, אדוניי יהוה, כוס אחותך תשתי, העמוקה והרחבה; תהיה לצחוק וללעג, מרבה להכיל. לג שיכרון ויגון, תימלאי; כוס שמה ושממה, כוס אחותך שומרון. לד ושתית אותה ומצית, ואת־חרשיה תגרמי--ושדייך תנתקי: כי אני דיברתי, נאום אדוניי יהוה. {ס}

לה לכן, כה אמר אדוניי יהוה, יען שכחת אותי, ותשליכי אותי אחרי גווך; וגם־את שאי זימתך, ואת־תזנותייך. {ס}

לו ויאמר יהוה, אליי, בן־אדם, התשפוט את־אוהלה ואת־אוהליבה; והגד להן, את תועבותיהן. לז כי ניאפו, ודם בידיהן, ואת־גילוליהן, ניאפו; וגם את־בניהן אשר ילדו־לי, העבירו להם לאוכלה. לח עוד זאת, עשו לי: טימאו את־מקדשי ביום ההוא, ואת־שבתותיי חיללו. לט ובשחטם את־בניהם לגילוליהם, ויבואו אל־מקדשי ביום ההוא לחללו; והנה־כה עשו, בתוך ביתי. מ ואף, כי תשלחנה לאנשים, באים, ממרחק--אשר מלאך שלוח אליהם, והנה־באו, לאשר רחצת כחלת עינייך, ועדית עדי. מא וישבת על־מיטה כבודה, ושולחן ערוך לפניה; וקטורתי ושמני, שמת עליה. מב וקול המון, שליו בה, ואל־אנשים מרוב אדם, מובאים סובאים ממדבר; וייתנו צמידים אל־ידיהן, ועטרת תפארת על־ראשיהן. מג ואומר, לבלה ניאופים; עתה יזנו תזנותיה, והיא. מד ויבוא אליה, כבוא אל־אישה זונה; כן באו, אל־אוהלה ואל־אוהליבה--אישות, הזימה. מה ואנשים צדיקים, המה ישפטו אותהם--משפט נואפות, ומשפט שופכות דם: כי נואפות הנה, ודם בידיהן. {ס}

מו כי כה אמר, אדוניי יהוה: העלה עליהם קהל, ונתון אתהן לזעווה ולבז. מז ורגמו עליהן אבן קהל, וברא אותהן בחרבותם; בניהם ובנותיהם יהרוגו, ובתיהן באש ישרופו. מח והשבתי זימה, מן־הארץ; וניווסרו כל־הנשים, ולא תעשינה כזימתכנה. מט ונתנו זימתכנה עליכן, וחטאי גילוליכן תישאינה; וידעתם, כי אני אדוניי יהוה. {פ}