תנ"ך מנוקד

תנ"ך - יחזקאל - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח

יחזקאל פרק כב

א ויהי דבר־יהוה, אליי לאמור. ב ואתה בן־אדם, התשפוט התשפוט את־עיר הדמים; והודעתה, את כל־תועבותיה. ג ואמרת, כה אמר אדוניי יהוה, עיר שופכת דם בתוכה, לבוא עיתה; ועשתה גילולים עליה, לטומאה. ד בדמך אשר־שפכת אשמת, ובגילולייך אשר־עשית טמאת, ותקריבי ימייך, ותבוא עד־שנותייך; על־כן, נתתיך חרפה לגויים, וקלסה, לכל־הארצות. ה הקרובות והרחוקות ממך, יתקלסו־בך--טמאת השם, רבת המהומה. ו הנה נשיאי ישראל, איש לזרועו היו בך, למען, שפוך־דם. ז אב ואם הקלו בך, לגר עשו בעושק בתוכך; יתום ואלמנה, הונו בך. ח קודשיי, בזית; ואת־שבתותיי, חיללת. ט אנשי רכיל היו בך, למען שפוך־דם; ואל־ההרים אכלו בך, זימה עשו בתוכך. י ערוות־אב, גילה־בך; טמאת הנידה, עינו־בך. יא ואיש את־אשת ריעהו, עשה תועבה, ואיש את־כלתו, טימא בזימה; ואיש את־אחותו בת־אביו, עינה־בך. יב שוחד לקחו־בך, למען שפוך־דם; נשך ותרבית לקחת, ותבצעי ריעייך בעושק, ואותי שכחת, נאום אדוניי יהוה. יג והנה הכיתי כפי, אל־בצעך אשר עשית; ועל־דמך, אשר היו בתוכך. יד היעמוד ליבך, אם־תחזקנה ידייך, לימים, אשר אני עושה אותך; אני יהוה, דיברתי ועשיתי. טו והפיצותי אותך בגויים, וזיריתיך בארצות; והתימותי טומאתך, ממך. טז וניחלת בך, לעיני גויים; וידעת, כי־אני יהוה. {פ}

יז ויהי דבר־יהוה, אליי לאמור. יח בן־אדם, היו־לי בית־ישראל לסיג: כולם נחושת ובדיל וברזל ועופרת, בתוך כור--סיגים כסף, היו. {ס}

יט לכן, כה אמר אדוניי יהוה, יען היות כולכם, לסיגים; לכן הנני קובץ אתכם, אל־תוך ירושלים. כ קבוצת כסף ונחושת וברזל ועופרת ובדיל, אל־תוך כור, לפחת־עליו אש, להנתיך; כן אקבוץ באפי ובחמתי, והנחתי והתכתי אתכם. כא וכינסתי אתכם, ונפחתי עליכם באש עברתי; וניתכתם, בתוכה. כב כהיתוך כסף בתוך כור, כן תותכו בתוכה; וידעתם כי־אני יהוה, שפכתי חמתי עליכם. {פ}

כג ויהי דבר־יהוה, אליי לאמור. כד בן־אדם--אמור־לה, את ארץ לא מטוהרה היא: לא גושמה, ביום זעם. כה קשר נביאיה בתוכה, כארי שואג טורף טרף; נפש אכלו, חוסן ויקר ייקחו--אלמנותיה, הרבו בתוכה. כו כוהניה חמסו תורתי, ויחללו קודשיי--בין־קודש לחול לא הבדילו, ובין־הטמא לטהור לא הודיעו; ומשבתותיי העלימו עיניהם, ואיחל בתוכם. כז שריה בקרבה, כזאבים טורפי טרף--לשפוך־דם לאבד נפשות, למען בצוע בצע. כח ונביאיה, טחו להם תפל--חוזים שוא, וקוסמים להם כזב; אומרים, כה אמר אדוניי יהוה, ויהוה, לא דיבר. כט עם הארץ עשקו עושק, וגזלו גזל; ועני ואביון הונו, ואת־הגר עשקו בלא משפט. ל ואבקש מהם איש גודר־גדר ועומד בפרץ לפניי, בעד הארץ--לבלתי שחתה; ולא, מצאתי. לא ואשפוך עליהם זעמי, באש עברתי כיליתים; דרכם בראשם נתתי, נאום אדוניי יהוה. {פ}