תנ"ך מנוקד

תנ"ך - יחזקאל - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח

יחזקאל פרק כב

א ויהי דבר-יהוה, אליי לאמור. ב ואתה בן-אדם, התשפוט התשפוט את-עיר הדמים; והודעתה, את כל-תועבותיה. ג ואמרת, כה אמר אדוניי יהוה, עיר שופכת דם בתוכה, לבוא עיתה; ועשתה גילולים עליה, לטומאה. ד בדמך אשר-שפכת אשמת, ובגילולייך אשר-עשית טמאת, ותקריבי ימייך, ותבוא עד-שנותייך; על-כן, נתתיך חרפה לגויים, וקלסה, לכל-הארצות. ה הקרובות והרחוקות ממך, יתקלסו-בך--טמאת השם, רבת המהומה. ו הנה נשיאי ישראל, איש לזרועו היו בך, למען, שפוך-דם. ז אב ואם הקלו בך, לגר עשו בעושק בתוכך; יתום ואלמנה, הונו בך. ח קודשיי, בזית; ואת-שבתותיי, חיללת. ט אנשי רכיל היו בך, למען שפוך-דם; ואל-ההרים אכלו בך, זימה עשו בתוכך. י ערוות-אב, גילה-בך; טמאת הנידה, עינו-בך. יא ואיש את-אשת ריעהו, עשה תועבה, ואיש את-כלתו, טימא בזימה; ואיש את-אחותו בת-אביו, עינה-בך. יב שוחד לקחו-בך, למען שפוך-דם; נשך ותרבית לקחת, ותבצעי ריעייך בעושק, ואותי שכחת, נאום אדוניי יהוה. יג והנה הכיתי כפי, אל-בצעך אשר עשית; ועל-דמך, אשר היו בתוכך. יד היעמוד ליבך, אם-תחזקנה ידייך, לימים, אשר אני עושה אותך; אני יהוה, דיברתי ועשיתי. טו והפיצותי אותך בגויים, וזיריתיך בארצות; והתימותי טומאתך, ממך. טז וניחלת בך, לעיני גויים; וידעת, כי-אני יהוה. {פ}

יז ויהי דבר-יהוה, אליי לאמור. יח בן-אדם, היו-לי בית-ישראל לסיג: כולם נחושת ובדיל וברזל ועופרת, בתוך כור--סיגים כסף, היו. {ס}

יט לכן, כה אמר אדוניי יהוה, יען היות כולכם, לסיגים; לכן הנני קובץ אתכם, אל-תוך ירושלים. כ קבוצת כסף ונחושת וברזל ועופרת ובדיל, אל-תוך כור, לפחת-עליו אש, להנתיך; כן אקבוץ באפי ובחמתי, והנחתי והתכתי אתכם. כא וכינסתי אתכם, ונפחתי עליכם באש עברתי; וניתכתם, בתוכה. כב כהיתוך כסף בתוך כור, כן תותכו בתוכה; וידעתם כי-אני יהוה, שפכתי חמתי עליכם. {פ}

כג ויהי דבר-יהוה, אליי לאמור. כד בן-אדם--אמור-לה, את ארץ לא מטוהרה היא: לא גושמה, ביום זעם. כה קשר נביאיה בתוכה, כארי שואג טורף טרף; נפש אכלו, חוסן ויקר ייקחו--אלמנותיה, הרבו בתוכה. כו כוהניה חמסו תורתי, ויחללו קודשיי--בין-קודש לחול לא הבדילו, ובין-הטמא לטהור לא הודיעו; ומשבתותיי העלימו עיניהם, ואיחל בתוכם. כז שריה בקרבה, כזאבים טורפי טרף--לשפוך-דם לאבד נפשות, למען בצוע בצע. כח ונביאיה, טחו להם תפל--חוזים שוא, וקוסמים להם כזב; אומרים, כה אמר אדוניי יהוה, ויהוה, לא דיבר. כט עם הארץ עשקו עושק, וגזלו גזל; ועני ואביון הונו, ואת-הגר עשקו בלא משפט. ל ואבקש מהם איש גודר-גדר ועומד בפרץ לפניי, בעד הארץ--לבלתי שחתה; ולא, מצאתי. לא ואשפוך עליהם זעמי, באש עברתי כיליתים; דרכם בראשם נתתי, נאום אדוניי יהוה. {פ}