תנ"ך מנוקד

תנ"ך - יחזקאל - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח

יחזקאל פרק טז

א ויהי דבר־יהוה, אליי לאמור. ב בן־אדם, הודע את־ירושלים את־תועבותיה. ג ואמרת כה־אמר אדוניי יהוה, לירושלים, מכורותייך ומולדותייך, מארץ הכנעני; אביך האמורי, ואימך חיתית. ד ומולדותייך, ביום הולדת אותך לא־כורת שורך, ובמים לא־רוחצת, למשעי; והומלח לא הומלחת, והוחתל לא חותלת. ה לא־חסה עלייך עין, לעשות לך אחת מאלה--לחומלה עלייך; ותושלכי אל־פני השדה, בגועל נפשך, ביום, הולדת אותך. ו ואעבור עלייך ואראך, מתבוססת בדמייך; ואומר לך בדמייך חיי, ואומר לך בדמייך חיי. ז רבבה, כצמח השדה נתתיך, ותרבי ותגדלי, ותבואי בעדי עדיים: שדיים נכונו ושיערך צימח, ואת עירום ועריה. ח ואעבור עלייך ואראך, והנה עיתך עת דודים, ואפרוש כנפי עלייך, ואכסה ערוותך; ואישבע לך ואבוא בברית אותך, נאום אדוניי יהוה--ותהיי־לי. ט וארחצך במים, ואשטוף דמייך מעלייך; ואסוכך, בשמן. י ואלבישך רקמה, ואנעלך תחש; ואחבשך בשש, ואכסך משי. יא ואעדך, עדי; ואתנה צמידים על־ידייך, ורביד על־גרונך. יב ואתן נזם, על־אפך, ועגילים, על־אוזנייך; ועטרת תפארת, בראשך. יג ותעדי זהב וכסף, ומלבושך שש ומשי ורקמה, סולת ודבש ושמן, אכלת; ותיפי במאוד מאוד, ותצלחי למלוכה. יד וייצא לך שם בגויים, ביופייך: כי כליל הוא, בהדרי אשר־שמתי עלייך--נאום, אדוניי יהוה. טו ותבטחי ביופייך, ותזני על־שמך; ותשפכי את־תזנותייך על־כל־עובר, לו־יהי. טז ותקחי מבגדייך, ותעשי־לך במות טלואות, ותזני, עליהם: לא באות, ולא יהיה. יז ותקחי כלי תפארתך, מזהבי ומכספי אשר נתתי לך, ותעשי־לך, צלמי זכר; ותזני־בם. יח ותקחי את־בגדי רקמתך, ותכסים; ושמני, וקטורתי, נתת, לפניהם. יט ולחמי אשר־נתתי לך סולת ושמן ודבש, האכלתיך, ונתתיהו לפניהם לריח ניחוח, ויהי: נאום, אדוניי יהוה. כ ותקחי את־בנייך ואת־בנותייך, אשר ילדת לי, ותזבחים להם, לאכול--המעט, מתזנותייך. כא ותשחטי, את־בניי; ותיתנים, בהעביר אותם להם. כב ואת כל־תועבותייך ותזנותייך, לא זכרת את־ימי נעורייך--בהיותך עירום ועריה, מתבוססת בדמך היית. כג ויהי, אחרי כל־רעתך: אוי אוי לך, נאום אדוניי יהוה. כד ותבני־לך, גב; ותעשי־לך רמה, בכל־רחוב. כה אל־כל־ראש דרך, בנית רמתך, ותתעבי את־יופייך, ותפשקי את־רגלייך לכל־עובר; ותרבי, את־תזנותייך. כו ותזני אל־בני־מצריים שכנייך, גדלי בשר; ותרבי את־תזנותך, להכעיסני. כז והנה נטיתי ידי עלייך, ואגרע חוקך; ואתנך בנפש שונאותייך, בנות פלשתים--הנכלמות, מדרכך זימה. כח ותזני אל־בני אשור, מבלתי שובעתך; ותזנים, וגם לא שבעת. כט ותרבי את־תזנותך אל־ארץ כנען, כשדימה; וגם־בזאת, לא שבעת. ל מה אמולה ליבתך, נאום אדוניי יהוה--בעשותך, את־כל־אלה, מעשה אישה־זונה, שלטת. לא בבנותייך גבך בראש כל־דרך, ורמתך עשית בכל־רחוב; ולא־היית כזונה, לקלס אתנן. לב האישה, המנאפת--תחת אישה, תיקח את־זרים. לג לכל־זונות, ייתנו־נדה; ואת נתת את־נדנייך, לכל־מאהבייך, ותשחודי אותם לבוא אלייך מסביב, בתזנותייך. לד ויהי־בך הפך מן־הנשים בתזנותייך, ואחרייך לא זונה; ובתיתך אתנן, ואתנן לא ניתן־לך--ותהי להפך. לה לכן זונה, שמעי דבר־יהוה. {פ}

לו כה־אמר אדוניי יהוה, יען הישפך נחושתך ותיגלה ערוותך, בתזנותייך, על־מאהבייך; ועל, כל־גילולי תועבותייך, וכדמי בנייך, אשר נתת להם. לז לכן הנני מקבץ את־כל־מאהבייך, אשר ערבת עליהם, ואת כל־אשר אהבת, על כל־אשר שנאת; וקיבצתי אותם עלייך מסביב, וגיליתי ערוותך אליהם, וראו, את־כל־ערוותך. לח ושפטתיך משפטי נואפות, ושופכות דם; ונתתיך, דם חמה וקנאה. לט ונתתי אותך בידם, והרסו גבך וניתצו רמותייך, והפשיטו אותך בגדייך, ולקחו כלי תפארתך; והניחוך, עירום ועריה. מ והעלו עלייך קהל, ורגמו אותך באבן; וביתקוך, בחרבותם. מא ושרפו בתייך, באש, ועשו־בך שפטים, לעיני נשים רבות; והשבתיך, מזונה, וגם־אתנן, לא תיתני־עוד. מב והניחותי חמתי בך, וסרה קנאתי ממך; ושקטתי, ולא אכעס עוד. מג יען, אשר לא־זכרת את־ימי נעורייך, ותרגזי־לי, בכל־אלה; וגם־אני הא דרכך בראש נתתי, נאום אדוניי יהוה, ולא עשית את־הזימה, על כל־תועבותייך. מד הנה, כל־המושל, עלייך ימשול, לאמור: כאימה, בתה. מה בת־אימך את, גועלת אישה ובניה; ואחות אחותך את, אשר געלו אנשיהן ובניהן--אימכן חיתית, ואביכן אמורי. מו ואחותך הגדולה שומרון היא ובנותיה, היושבת על־שמאלך; ואחותך הקטנה ממך, היושבת מימינך--סדום, ובנותיה. מז ולא בדרכיהן הלכת, וכתועבותיהן עשית: כמעט קט, ותשחיתי מהן בכל־דרכייך. מח חי־אני, נאום אדוניי יהוה, אם־עשתה סדום אחותך, היא ובנותיה--כאשר עשית, את ובנותייך. מט הנה־זה היה, עוון סדום אחותך: גאון שבעת־לחם ושלוות השקט, היה לה ולבנותיה, ויד־עני ואביון, לא החזיקה. נ ותגבהינה, ותעשינה תועבה לפניי; ואסיר אתהן, כאשר ראיתי. {ס}

נא ושומרון, כחצי חטאותייך לא חטאה; ותרבי את־תועבותייך, מהנה, ותצדקי את־אחותייך, בכל־תועבותייך אשר עשית. נב גם־את שאי כלימתך, אשר פיללת לאחותך, בחטאותייך אשר־התעבת מהן, תצדקנה ממך; וגם־את בושי ושאי כלימתך, בצדקתך אחיותך. נג ושבתי, את־שביתהן--את־שבות סדום ובנותיה, ואת־שבות שומרון ובנותיה; ושבות שביתייך, בתוכהנה. נד למען, תישאי כלימתך, ונכלמת, מכול אשר עשית--בנחמך, אותן. נה ואחותייך, סדום ובנותיה תשובנה לקדמתן, ושומרון ובנותיה, תשובנה לקדמתן; ואת, ובנותייך, תשובינה, לקדמתכן. נו ולא הייתה סדום אחותך, לשמועה בפיך, ביום, גאונייך. נז בטרם, תיגלה רעתך, כמו עת חרפת בנות־ארם, וכל־סביבותיה בנות פלשתים; השאטות אותך, מסביב. נח את־זימתך ואת־תועבותייך, את נשאתים--נאום, יהוה. {ס}

נט כי כה אמר אדוניי יהוה, ועשיתי אותך כאשר עשית--אשר־בזית אלה, להפר ברית. ס וזכרתי אני את־בריתי אותך, בימי נעורייך; והקימותי לך, ברית עולם. סא וזכרת את־דרכייך, ונכלמת, בקחתך את־אחותייך הגדולות ממך, אל־הקטנות ממך; ונתתי אתהן לך לבנות, ולא מבריתך. סב והקימותי אני את־בריתי, איתך; וידעת, כי־אני יהוה. סג למען תזכרי, ובושת, ולא יהיה־לך עוד פתחון פה, מפני כלימתך--בכפרי־לך לכל־אשר עשית, נאום אדוניי יהוה. {פ}