תנ"ך מנוקד

תנ"ך - יחזקאל - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח

יחזקאל פרק טז

א ויהי דבר-יהוה, אליי לאמור. ב בן-אדם, הודע את-ירושלים את-תועבותיה. ג ואמרת כה-אמר אדוניי יהוה, לירושלים, מכורותייך ומולדותייך, מארץ הכנעני; אביך האמורי, ואימך חיתית. ד ומולדותייך, ביום הולדת אותך לא-כורת שורך, ובמים לא-רוחצת, למשעי; והומלח לא הומלחת, והוחתל לא חותלת. ה לא-חסה עלייך עין, לעשות לך אחת מאלה--לחומלה עלייך; ותושלכי אל-פני השדה, בגועל נפשך, ביום, הולדת אותך. ו ואעבור עלייך ואראך, מתבוססת בדמייך; ואומר לך בדמייך חיי, ואומר לך בדמייך חיי. ז רבבה, כצמח השדה נתתיך, ותרבי ותגדלי, ותבואי בעדי עדיים: שדיים נכונו ושיערך צימח, ואת עירום ועריה. ח ואעבור עלייך ואראך, והנה עיתך עת דודים, ואפרוש כנפי עלייך, ואכסה ערוותך; ואישבע לך ואבוא בברית אותך, נאום אדוניי יהוה--ותהיי-לי. ט וארחצך במים, ואשטוף דמייך מעלייך; ואסוכך, בשמן. י ואלבישך רקמה, ואנעלך תחש; ואחבשך בשש, ואכסך משי. יא ואעדך, עדי; ואתנה צמידים על-ידייך, ורביד על-גרונך. יב ואתן נזם, על-אפך, ועגילים, על-אוזנייך; ועטרת תפארת, בראשך. יג ותעדי זהב וכסף, ומלבושך שש ומשי ורקמה, סולת ודבש ושמן, אכלת; ותיפי במאוד מאוד, ותצלחי למלוכה. יד וייצא לך שם בגויים, ביופייך: כי כליל הוא, בהדרי אשר-שמתי עלייך--נאום, אדוניי יהוה. טו ותבטחי ביופייך, ותזני על-שמך; ותשפכי את-תזנותייך על-כל-עובר, לו-יהי. טז ותקחי מבגדייך, ותעשי-לך במות טלואות, ותזני, עליהם: לא באות, ולא יהיה. יז ותקחי כלי תפארתך, מזהבי ומכספי אשר נתתי לך, ותעשי-לך, צלמי זכר; ותזני-בם. יח ותקחי את-בגדי רקמתך, ותכסים; ושמני, וקטורתי, נתת, לפניהם. יט ולחמי אשר-נתתי לך סולת ושמן ודבש, האכלתיך, ונתתיהו לפניהם לריח ניחוח, ויהי: נאום, אדוניי יהוה. כ ותקחי את-בנייך ואת-בנותייך, אשר ילדת לי, ותזבחים להם, לאכול--המעט, מתזנותייך. כא ותשחטי, את-בניי; ותיתנים, בהעביר אותם להם. כב ואת כל-תועבותייך ותזנותייך, לא זכרת את-ימי נעורייך--בהיותך עירום ועריה, מתבוססת בדמך היית. כג ויהי, אחרי כל-רעתך: אוי אוי לך, נאום אדוניי יהוה. כד ותבני-לך, גב; ותעשי-לך רמה, בכל-רחוב. כה אל-כל-ראש דרך, בנית רמתך, ותתעבי את-יופייך, ותפשקי את-רגלייך לכל-עובר; ותרבי, את-תזנותייך. כו ותזני אל-בני-מצריים שכנייך, גדלי בשר; ותרבי את-תזנותך, להכעיסני. כז והנה נטיתי ידי עלייך, ואגרע חוקך; ואתנך בנפש שונאותייך, בנות פלשתים--הנכלמות, מדרכך זימה. כח ותזני אל-בני אשור, מבלתי שובעתך; ותזנים, וגם לא שבעת. כט ותרבי את-תזנותך אל-ארץ כנען, כשדימה; וגם-בזאת, לא שבעת. ל מה אמולה ליבתך, נאום אדוניי יהוה--בעשותך, את-כל-אלה, מעשה אישה-זונה, שלטת. לא בבנותייך גבך בראש כל-דרך, ורמתך עשית בכל-רחוב; ולא-היית כזונה, לקלס אתנן. לב האישה, המנאפת--תחת אישה, תיקח את-זרים. לג לכל-זונות, ייתנו-נדה; ואת נתת את-נדנייך, לכל-מאהבייך, ותשחודי אותם לבוא אלייך מסביב, בתזנותייך. לד ויהי-בך הפך מן-הנשים בתזנותייך, ואחרייך לא זונה; ובתיתך אתנן, ואתנן לא ניתן-לך--ותהי להפך. לה לכן זונה, שמעי דבר-יהוה. {פ}

לו כה-אמר אדוניי יהוה, יען הישפך נחושתך ותיגלה ערוותך, בתזנותייך, על-מאהבייך; ועל, כל-גילולי תועבותייך, וכדמי בנייך, אשר נתת להם. לז לכן הנני מקבץ את-כל-מאהבייך, אשר ערבת עליהם, ואת כל-אשר אהבת, על כל-אשר שנאת; וקיבצתי אותם עלייך מסביב, וגיליתי ערוותך אליהם, וראו, את-כל-ערוותך. לח ושפטתיך משפטי נואפות, ושופכות דם; ונתתיך, דם חמה וקנאה. לט ונתתי אותך בידם, והרסו גבך וניתצו רמותייך, והפשיטו אותך בגדייך, ולקחו כלי תפארתך; והניחוך, עירום ועריה. מ והעלו עלייך קהל, ורגמו אותך באבן; וביתקוך, בחרבותם. מא ושרפו בתייך, באש, ועשו-בך שפטים, לעיני נשים רבות; והשבתיך, מזונה, וגם-אתנן, לא תיתני-עוד. מב והניחותי חמתי בך, וסרה קנאתי ממך; ושקטתי, ולא אכעס עוד. מג יען, אשר לא-זכרת את-ימי נעורייך, ותרגזי-לי, בכל-אלה; וגם-אני הא דרכך בראש נתתי, נאום אדוניי יהוה, ולא עשית את-הזימה, על כל-תועבותייך. מד הנה, כל-המושל, עלייך ימשול, לאמור: כאימה, בתה. מה בת-אימך את, גועלת אישה ובניה; ואחות אחותך את, אשר געלו אנשיהן ובניהן--אימכן חיתית, ואביכן אמורי. מו ואחותך הגדולה שומרון היא ובנותיה, היושבת על-שמאלך; ואחותך הקטנה ממך, היושבת מימינך--סדום, ובנותיה. מז ולא בדרכיהן הלכת, וכתועבותיהן עשית: כמעט קט, ותשחיתי מהן בכל-דרכייך. מח חי-אני, נאום אדוניי יהוה, אם-עשתה סדום אחותך, היא ובנותיה--כאשר עשית, את ובנותייך. מט הנה-זה היה, עוון סדום אחותך: גאון שבעת-לחם ושלוות השקט, היה לה ולבנותיה, ויד-עני ואביון, לא החזיקה. נ ותגבהינה, ותעשינה תועבה לפניי; ואסיר אתהן, כאשר ראיתי. {ס}

נא ושומרון, כחצי חטאותייך לא חטאה; ותרבי את-תועבותייך, מהנה, ותצדקי את-אחותייך, בכל-תועבותייך אשר עשית. נב גם-את שאי כלימתך, אשר פיללת לאחותך, בחטאותייך אשר-התעבת מהן, תצדקנה ממך; וגם-את בושי ושאי כלימתך, בצדקתך אחיותך. נג ושבתי, את-שביתהן--את-שבות סדום ובנותיה, ואת-שבות שומרון ובנותיה; ושבות שביתייך, בתוכהנה. נד למען, תישאי כלימתך, ונכלמת, מכול אשר עשית--בנחמך, אותן. נה ואחותייך, סדום ובנותיה תשובנה לקדמתן, ושומרון ובנותיה, תשובנה לקדמתן; ואת, ובנותייך, תשובינה, לקדמתכן. נו ולא הייתה סדום אחותך, לשמועה בפיך, ביום, גאונייך. נז בטרם, תיגלה רעתך, כמו עת חרפת בנות-ארם, וכל-סביבותיה בנות פלשתים; השאטות אותך, מסביב. נח את-זימתך ואת-תועבותייך, את נשאתים--נאום, יהוה. {ס}

נט כי כה אמר אדוניי יהוה, ועשיתי אותך כאשר עשית--אשר-בזית אלה, להפר ברית. ס וזכרתי אני את-בריתי אותך, בימי נעורייך; והקימותי לך, ברית עולם. סא וזכרת את-דרכייך, ונכלמת, בקחתך את-אחותייך הגדולות ממך, אל-הקטנות ממך; ונתתי אתהן לך לבנות, ולא מבריתך. סב והקימותי אני את-בריתי, איתך; וידעת, כי-אני יהוה. סג למען תזכרי, ובושת, ולא יהיה-לך עוד פתחון פה, מפני כלימתך--בכפרי-לך לכל-אשר עשית, נאום אדוניי יהוה. {פ}