תנ"ך מנוקד

תנ"ך - יחזקאל - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח

יחזקאל פרק יב

א ויהי דבר־יהוה, אליי לאמור. ב בן־אדם, בתוך בית־המרי אתה יושב: אשר עיניים להם לראות ולא ראו, אוזניים להם לשמוע ולא שמעו--כי בית מרי, הם. ג ואתה בן־אדם, עשה לך כלי גולה, וגלה יומם, לעיניהם; וגלית ממקומך אל־מקום אחר, לעיניהם--אוליי יראו, כי בית מרי המה. ד והוצאת כליך ככלי גולה, יומם--לעיניהם; ואתה, תצא בערב לעיניהם, כמוצאי, גולה. ה לעיניהם, חתור־לך בקיר; והוצאת, בו. ו לעיניהם על־כתף תישא, בעלטה תוציא--פניך תכסה, ולא תראה את־הארץ: כי־מופת נתתיך, לבית ישראל. ז ואעש כן, כאשר צוויתי, כליי הוצאתי ככלי גולה יומם, ובערב חתרתי־לי בקיר ביד; בעלטה הוצאתי על־כתף נשאתי, לעיניהם. {פ}

ח ויהי דבר־יהוה אליי, בבוקר לאמור. ט בן־אדם, הלוא אמרו אליך בית ישראל בית המרי: מה, אתה עושה. י אמור אליהם, כה אמר אדוניי יהוה: הנשיא המשא הזה, בירושלים, וכל־בית ישראל, אשר־המה בתוכם. יא אמור, אני מופתכם: כאשר עשיתי, כן ייעשה להם--בגולה בשבי, ילכו. יב והנשיא אשר־בתוכם אל־כתף יישא, בעלטה וייצא--בקיר יחתרו, להוציא בו; פניו יכסה--יען אשר לא־יראה לעין הוא, את־הארץ. יג ופרשתי את־רשתי עליו, ונתפש במצודתי; והבאתי אותו בבלה ארץ כשדים, ואותה לא־יראה ושם ימות. יד וכול אשר סביבותיו עזרו וכל־אגפיו, אזרה לכל־רוח; וחרב, אריק אחריהם. טו וידעו, כי־אני יהוה, בהפיצי אותם בגויים, וזיריתי אותם בארצות. טז והותרתי מהם אנשי מספר, מחרב מרעב ומדבר--למען יספרו את־כל־תועבותיהם, בגויים אשר־באו שם, וידעו, כי־אני יהוה. {פ}

יז ויהי דבר־יהוה, אליי לאמור. יח בן־אדם, לחמך ברעש תאכל; ומימיך, ברוגזה ובדאגה תשתה. יט ואמרת אל־עם הארץ כה־אמר אדוניי יהוה ליושבי ירושלים, אל־אדמת ישראל, לחמם בדאגה יאכלו, ומימיהם בשיממון ישתו--למען תישם ארצה, ממלואה, מחמס, כל־היושבים בה. כ והערים הנושבות תחרבנה, והארץ שממה תהיה; וידעתם, כי־אני יהוה. {פ}

כא ויהי דבר־יהוה, אליי לאמור. כב בן־אדם, מה־המשל הזה לכם, על־אדמת ישראל, לאמור: יארכו, הימים, ואבד, כל־חזון. כג לכן אמור אליהם, כה־אמר אדוניי יהוה, השבתי את־המשל הזה, ולא־ימשלו אותו עוד בישראל: כי, אם־דבר אליהם, קרבו הימים, ודבר כל־חזון. כד כי לא יהיה עוד, כל־חזון שוא--ומקסם חלק: בתוך, בית ישראל. כה כי אני יהוה, אדבר את אשר אדבר דבר וייעשה--לא תימשך, עוד: כי בימיכם בית המרי, אדבר דבר ועשיתיו, נאום, אדוניי יהוה. {פ}

כו ויהי דבר־יהוה, אליי לאמור. כז בן־אדם, הנה בית־ישראל אומרים, החזון אשר־הוא חוזה, לימים רבים; ולעיתים רחוקות, הוא ניבא. כח לכן אמור אליהם, כה אמר אדוניי יהוה, לא־תימשך עוד, כל־דבריי--אשר אדבר דבר וייעשה, נאום אדוניי יהוה. {פ}