תנ"ך מנוקד

תנ"ך - יחזקאל - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח

יחזקאל פרק ד

א ואתה בן־אדם קח־לך לבינה, ונתת אותה לפניך; וחקות עליה עיר, את־ירושלים. ב ונתת עליה מצור, ובנית עליה דייק, ושפכת עליה, סוללה; ונתת עליה מחנות ושים־עליה כרים, סביב. ג ואתה קח־לך, מחבת ברזל, ונתת אותה קיר ברזל, בינך ובין העיר; והכינות את־פניך אליה והייתה במצור, וצרת עליה--אות היא, לבית ישראל. {פ}

ד ואתה שכב על־צידך השמאלי, ושמת את־עוון בית־ישראל עליו: מספר הימים אשר תשכב עליו, תישא את־עוונם. ה ואני, נתתי לך את־שני עוונם, למספר ימים, שלוש־מאות ותשעים יום; ונשאת, עוון בית־ישראל. ו וכילית את־אלה, ושכבת על־צידך הימני שנית, ונשאת, את־עוון בית־יהודה--ארבעים יום, יום לשנה יום לשנה נתתיו לך. ז ואל־מצור ירושלים תכין פניך, וזרועך חשופה; וניבאת, עליה. ח והנה נתתי עליך, עבותים; ולא־תיהפך מצידך אל־צידך, עד־כלותך ימי מצורך. ט ואתה קח־לך חיטין ושעורים ופול ועדשים ודוחן וכוסמים, ונתת אותם בכלי אחד, ועשית אותם לך, ללחם: מספר הימים אשר־אתה שוכב על־צידך, שלוש־מאות ותשעים יום--תאכלנו. י ומאכלך, אשר תאכלנו--במשקול, עשרים שקל ליום: מעת עד־עת, תאכלנו. יא ומים במשורה תשתה, שישית ההין: מעת עד־עת, תשתה. יב ועוגת שעורים, תאכלנה; והיא, בגללי ציאת האדם--תעוגנה, לעיניהם. {ס}

יג ויאמר יהוה, ככה יאכלו בני־ישראל את־לחמם טמא, בגויים, אשר אדיחם שם. יד ואומר, אהה אדוניי יהוה, הנה נפשי, לא מטומאה; ונבילה וטריפה לא־אכלתי מנעוריי ועד־עתה, ולא־בא בפי בשר פיגול. {ס}

טו ויאמר אליי--ראה נתתי לך את־צפיעי הבקר, תחת גללי האדם; ועשית את־לחמך, עליהם. {ס}

טז ויאמר אליי, בן־אדם הנני שובר מטה־לחם בירושלים, ואכלו־לחם במשקל, ובדאגה; ומים, במשורה ובשיממון ישתו. יז למען יחסרו, לחם ומים; ונשמו איש ואחיו, ונמקו בעוונם. {פ}