תנ"ך מנוקד

תנ"ך - יחזקאל - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח

יחזקאל פרק ד

א ואתה בן-אדם קח-לך לבינה, ונתת אותה לפניך; וחקות עליה עיר, את-ירושלים. ב ונתת עליה מצור, ובנית עליה דייק, ושפכת עליה, סוללה; ונתת עליה מחנות ושים-עליה כרים, סביב. ג ואתה קח-לך, מחבת ברזל, ונתת אותה קיר ברזל, בינך ובין העיר; והכינות את-פניך אליה והייתה במצור, וצרת עליה--אות היא, לבית ישראל. {פ}

ד ואתה שכב על-צידך השמאלי, ושמת את-עוון בית-ישראל עליו: מספר הימים אשר תשכב עליו, תישא את-עוונם. ה ואני, נתתי לך את-שני עוונם, למספר ימים, שלוש-מאות ותשעים יום; ונשאת, עוון בית-ישראל. ו וכילית את-אלה, ושכבת על-צידך הימני שנית, ונשאת, את-עוון בית-יהודה--ארבעים יום, יום לשנה יום לשנה נתתיו לך. ז ואל-מצור ירושלים תכין פניך, וזרועך חשופה; וניבאת, עליה. ח והנה נתתי עליך, עבותים; ולא-תיהפך מצידך אל-צידך, עד-כלותך ימי מצורך. ט ואתה קח-לך חיטין ושעורים ופול ועדשים ודוחן וכוסמים, ונתת אותם בכלי אחד, ועשית אותם לך, ללחם: מספר הימים אשר-אתה שוכב על-צידך, שלוש-מאות ותשעים יום--תאכלנו. י ומאכלך, אשר תאכלנו--במשקול, עשרים שקל ליום: מעת עד-עת, תאכלנו. יא ומים במשורה תשתה, שישית ההין: מעת עד-עת, תשתה. יב ועוגת שעורים, תאכלנה; והיא, בגללי ציאת האדם--תעוגנה, לעיניהם. {ס}

יג ויאמר יהוה, ככה יאכלו בני-ישראל את-לחמם טמא, בגויים, אשר אדיחם שם. יד ואומר, אהה אדוניי יהוה, הנה נפשי, לא מטומאה; ונבילה וטריפה לא-אכלתי מנעוריי ועד-עתה, ולא-בא בפי בשר פיגול. {ס}

טו ויאמר אליי--ראה נתתי לך את-צפיעי הבקר, תחת גללי האדם; ועשית את-לחמך, עליהם. {ס}

טז ויאמר אליי, בן-אדם הנני שובר מטה-לחם בירושלים, ואכלו-לחם במשקל, ובדאגה; ומים, במשורה ובשיממון ישתו. יז למען יחסרו, לחם ומים; ונשמו איש ואחיו, ונמקו בעוונם. {פ}