תנ"ך מנוקד

תנ"ך - יחזקאל - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח

יחזקאל פרק לט

א ואתה בן־אדם, הינבא על־גוג, ואמרת, כה אמר אדוניי יהוה: הנני אליך, גוג--נשיא, ראש משך ותובל. ב ושובבתיך, ושישאתיך, והעליתיך, מירכתי צפון; והביאותיך, על־הרי ישראל. ג והכיתי קשתך, מיד שמאלך; וחיציך, מיד ימינך אפיל. ד על־הרי ישראל תיפול, אתה וכל־אגפיך, ועמים, אשר איתך: לעיט ציפור כל־כנף וחית השדה, נתתיך לאוכלה. ה על־פני השדה, תיפול: כי אני דיברתי, נאום אדוניי יהוה. ו ושילחתי־אש במגוג, וביושבי האיים לבטח; וידעו, כי־אני יהוה. ז ואת־שם קודשי אודיע, בתוך עמי ישראל, ולא־אחל את־שם־קודשי, עוד; וידעו הגויים כי־אני יהוה, קדוש בישראל. ח הנה באה ונהייתה, נאום אדוניי יהוה: הוא היום, אשר דיברתי. ט ויצאו יושבי ערי ישראל, וביערו והשיקו בנשק ומגן וצינה בקשת ובחיצים, ובמקל יד, וברומח; וביערו בהם אש, שבע שנים. י ולא־ישאו עצים מן־השדה, ולא יחטבו מן־היערים--כי בנשק, יבערו־אש; ושללו את־שולליהם, ובזזו את־בוזזיהם--נאום, אדוניי יהוה. {ס}

יא והיה ביום ההוא אתן לגוג מקום־שם קבר בישראל, גיא העוברים קדמת הים, וחוסמת היא, את־העוברים; וקברו שם, את־גוג ואת־כל־המונו, וקראו, גיא המון גוג. יב וקברום בית ישראל, למען טהר את־הארץ, שבעה, חודשים. יג וקברו כל־עם הארץ, והיה להם לשם--יום, היכבדי, נאום, אדוניי יהוה. יד ואנשי תמיד יבדילו, עוברים בארץ, מקברים את־העוברים את־הנותרים על־פני הארץ, לטהרה--מקצה שבעה־חודשים, יחקורו. טו ועברו העוברים, בארץ, וראה עצם אדם, ובנה אצלו ציון--עד קברו אותו המקברים, אל־גיא המון גוג. טז וגם שם־עיר המונה, וטיהרו הארץ. {פ}

יז ואתה בן־אדם כה־אמר אדוניי יהוה, אמור לציפור כל־כנף ולכול חית השדה היקבצו ובואו היאספו מסביב, על־זבחי אשר אני זובח לכם זבח גדול, על הרי ישראל; ואכלתם בשר, ושתיתם דם. יח בשר גיבורים תאכלו, ודם־נשיאי הארץ תשתו; אילים כרים ועתודים פרים, מריאי בשן כולם. יט ואכלתם־חלב לשובעה, ושתיתם דם לשיכרון, מזבחי, אשר־זבחתי לכם. כ ושבעתם על־שולחני סוס ורכב, גיבור וכל־איש מלחמה--נאום, אדוניי יהוה. כא ונתתי את־כבודי, בגויים; וראו כל־הגויים, את־משפטי אשר עשיתי, ואת־ידי, אשר־שמתי בהם. כב וידעו בית ישראל, כי אני יהוה אלוהיהם, מן־היום ההוא, והלאה. כג וידעו הגויים כי בעוונם גלו בית־ישראל, על אשר מעלו־בי, ואסתיר פניי, מהם; ואתנם ביד צריהם, וייפלו בחרב כולם. כד כטומאתם וכפשעיהם, עשיתי אותם; ואסתיר פניי, מהם. {ס}

כה לכן, כה אמר אדוניי יהוה, עתה אשיב את־שבות יעקוב, וריחמתי כל־בית ישראל; וקינאתי, לשם קודשי. כו ונשו, את־כלימתם, ואת־כל־מעלם, אשר מעלו־בי--בשבתם על־אדמתם לבטח, ואין מחריד. כז בשובבי אותם, מן־העמים, וקיבצתי אותם, מארצות אויביהם; ונקדשתי בם, לעיני הגויים רבים. כח וידעו, כי אני יהוה אלוהיהם, בהגלותי אותם אל־הגויים, וכינסתים על־אדמתם; ולא־אותיר עוד מהם, שם. כט ולא־אסתיר עוד פניי, מהם, אשר שפכתי את־רוחי על־בית ישראל, נאום אדוניי יהוה. {פ}