תנ"ך מנוקד

תנ"ך - יחזקאל - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח

יחזקאל פרק לט

א ואתה בן-אדם, הינבא על-גוג, ואמרת, כה אמר אדוניי יהוה: הנני אליך, גוג--נשיא, ראש משך ותובל. ב ושובבתיך, ושישאתיך, והעליתיך, מירכתי צפון; והביאותיך, על-הרי ישראל. ג והכיתי קשתך, מיד שמאלך; וחיציך, מיד ימינך אפיל. ד על-הרי ישראל תיפול, אתה וכל-אגפיך, ועמים, אשר איתך: לעיט ציפור כל-כנף וחית השדה, נתתיך לאוכלה. ה על-פני השדה, תיפול: כי אני דיברתי, נאום אדוניי יהוה. ו ושילחתי-אש במגוג, וביושבי האיים לבטח; וידעו, כי-אני יהוה. ז ואת-שם קודשי אודיע, בתוך עמי ישראל, ולא-אחל את-שם-קודשי, עוד; וידעו הגויים כי-אני יהוה, קדוש בישראל. ח הנה באה ונהייתה, נאום אדוניי יהוה: הוא היום, אשר דיברתי. ט ויצאו יושבי ערי ישראל, וביערו והשיקו בנשק ומגן וצינה בקשת ובחיצים, ובמקל יד, וברומח; וביערו בהם אש, שבע שנים. י ולא-ישאו עצים מן-השדה, ולא יחטבו מן-היערים--כי בנשק, יבערו-אש; ושללו את-שולליהם, ובזזו את-בוזזיהם--נאום, אדוניי יהוה. {ס}

יא והיה ביום ההוא אתן לגוג מקום-שם קבר בישראל, גיא העוברים קדמת הים, וחוסמת היא, את-העוברים; וקברו שם, את-גוג ואת-כל-המונו, וקראו, גיא המון גוג. יב וקברום בית ישראל, למען טהר את-הארץ, שבעה, חודשים. יג וקברו כל-עם הארץ, והיה להם לשם--יום, היכבדי, נאום, אדוניי יהוה. יד ואנשי תמיד יבדילו, עוברים בארץ, מקברים את-העוברים את-הנותרים על-פני הארץ, לטהרה--מקצה שבעה-חודשים, יחקורו. טו ועברו העוברים, בארץ, וראה עצם אדם, ובנה אצלו ציון--עד קברו אותו המקברים, אל-גיא המון גוג. טז וגם שם-עיר המונה, וטיהרו הארץ. {פ}

יז ואתה בן-אדם כה-אמר אדוניי יהוה, אמור לציפור כל-כנף ולכול חית השדה היקבצו ובואו היאספו מסביב, על-זבחי אשר אני זובח לכם זבח גדול, על הרי ישראל; ואכלתם בשר, ושתיתם דם. יח בשר גיבורים תאכלו, ודם-נשיאי הארץ תשתו; אילים כרים ועתודים פרים, מריאי בשן כולם. יט ואכלתם-חלב לשובעה, ושתיתם דם לשיכרון, מזבחי, אשר-זבחתי לכם. כ ושבעתם על-שולחני סוס ורכב, גיבור וכל-איש מלחמה--נאום, אדוניי יהוה. כא ונתתי את-כבודי, בגויים; וראו כל-הגויים, את-משפטי אשר עשיתי, ואת-ידי, אשר-שמתי בהם. כב וידעו בית ישראל, כי אני יהוה אלוהיהם, מן-היום ההוא, והלאה. כג וידעו הגויים כי בעוונם גלו בית-ישראל, על אשר מעלו-בי, ואסתיר פניי, מהם; ואתנם ביד צריהם, וייפלו בחרב כולם. כד כטומאתם וכפשעיהם, עשיתי אותם; ואסתיר פניי, מהם. {ס}

כה לכן, כה אמר אדוניי יהוה, עתה אשיב את-שבות יעקוב, וריחמתי כל-בית ישראל; וקינאתי, לשם קודשי. כו ונשו, את-כלימתם, ואת-כל-מעלם, אשר מעלו-בי--בשבתם על-אדמתם לבטח, ואין מחריד. כז בשובבי אותם, מן-העמים, וקיבצתי אותם, מארצות אויביהם; ונקדשתי בם, לעיני הגויים רבים. כח וידעו, כי אני יהוה אלוהיהם, בהגלותי אותם אל-הגויים, וכינסתים על-אדמתם; ולא-אותיר עוד מהם, שם. כט ולא-אסתיר עוד פניי, מהם, אשר שפכתי את-רוחי על-בית ישראל, נאום אדוניי יהוה. {פ}