תרגום אונקלוס מנוקד

תרגום אונקלוס - דברים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד

דברים פרק לב

א אציתו שמיא, ואמליל; ותשמע ארעא, מימרי פומי. ב יבסם כמטרא אולפני, יתקבל כטלא מימרי, כרוחי מטרא דנשבין על דתאה, וכרסיסי מלקושא דעל עסבא. ג ארי בשמא דה', אנא מצלי: הבו רבותא, קודם אלהנא. ד תקיפא דשלמין עובדוהי, ארי כל אורחתיה דינא: אלהא מהימנא דמן קודמוהי עוולא לא נפיק, מן קודם דזכאי וקשיט הוא. ה חבילו להון לא ליה, בניא דפלחו לטעוותא: דרא דאשני עובדוהי, ואשתנייו. ו הא קודם ה', אתון גמלין דא--עמא דקבילו אורייתא, ולא חכימו: הלא הוא אבוך את דיליה, הוא עבדך ואתקנך. ז אידכר יומין דמן עלמא, אסתכל בשני דר ודר; שאל אבוך ויחווי לך, סבך ויימרון לך. ח באחסנא עילאה עממיא, בפרשותיה בני אנשא; קיים תחומי עממיא, למניין בני ישראל. ט ארי חולקא דה', עמיה: יעקוב, עדב אחסנתיה. י סופיק צורכיהון בארע מדברא, ובית צהוונא אתר דלית מיא; אשרינון סחור סחור לשכינתיה, אליפינון פתגמי אורייתיה--נטרינון, כבבת עינהון. יא כנשרא דמחיש לקיניה, על בנוהי מתחפף; פריס גדפוהי מקבילהון, מנטילהון על תקוף אברוהי. יב ה', בלחודיהון עתיד לאשריותהון בעלמא דהוא עתיד לחדתא; ולא יתקיים קודמוהי, פולחן טעוון. יג אשרינון על תוקפי ארעא, ואוכילינון ביזת סנאיהון; ויהב להון ביזת שליטי קרווין, ונכסי יתבי כרכין תקיפין. יד יהב להון ביזת מלכיהון ושליטיהון, עם עותר רברביהון ותקיפיהון, עמא דארעהון אחסנתהון, עם ביזת חיליהון ומשרייתהון; ודם גיבריהון, אתאשד כמיא. טו עתר ישראל ובעט, אצלח תקוף קנא נכסין; שבק פולחן אלהא דעבדיה, וארגיז קודם תקיפא פרקיה. טז אקניאו קודמוהי, בפולחן טעוון; בתועיבתא, ארגיזו קודמוהי. יז דבחו, לשידין דלית בהון צרוך--דחלן, דלא ידעונין; חדתן דמקריב אתעבידא, דלא אתעסקו בהון אבהתכון. יח דחלת תקיפא די בראך, אתנשיתא; שבקתא, פולחן אלהא דעבדך. יט וגלי קודם ה', ותקיף רוגזיה, מדארגיזו קודמוהי בנין, ובנן. כ ואמר, אסליק שכינתי מינהון--גלי קודמיי, מא יהי בסופהון: ארי דרא דאשני אינון, בניא דלית בהון הימנו. כא אינון אקניאו קודמיי בלא דחלא, ארגיזו קודמיי בטעוותהון; ואנא אקנינון בלא עם, בעמא טפשא ארגיזינון. כב ארי קידום תקיף כאישא נפק מן קודמיי ברגז, שיצי עד שאול ארעייתא; אסיף ארעא ועללתה, שיצי עד סייפי טוריא. כג אסיף עליהון, בישן; מכתשיי, אשיצי בהון. כד נפיחי כפן ואכילי עוף, וכתישי רוחין בישין; ושן חית ברא, אגרי בהון, עם חמת, תניניא דזחלין בעפרא. כה מברא, תתכיל חרבא, ומתווניא, חרגת מותא; אף עולימיהון, אף עולימתהון--ינקיהון, עם סביהון. כו אמרית, יחול רוגזי עליהון ואשיצינון; אבטיל מן בני אנשא, דוכרנהון. כז אילו לא פון, רוגזא דסנאה כניש--דלמא יתררב, בעיל דבבא: דלמא יימרון ידנא תקיפת לנא, ולא מן קודם ה' הות כל דא. כח ארי עם מאבדי עיצא, אינון; ולית בהון, סוכלתנו. כט אילו חכימו, אסתכלו בדא; סברו, מא יהי בסופהון. ל איכדין ירדוף חד, לאלפא, ותרין, יערקון לריבותא: אלהין תקיפהון מסרינון, וה' אשלימינון. לא ארי לא כתוקפנא, תוקפהון; ובעלי דבבנא, הוו דייננא. לב ארי כפורענות עמא דסדום כס פורענותהון, ולקותהון כעם עמורה: מחתהון, בישן כרישי חיווין--ותושלמת עובדיהון, כמררותהון. לג הא כמירת תניניא, כס פורענותהון; וכריש פתני חיווין, אכזראין. לד הלא כל עובדיהון, גלן קודמיי; גניזין, ליום דינא באוצריי. לה קודמיי פורענותא ואנא אשלים, בעידן דיגלון מארעהון: ארי קריב יום תברהון, ומבע דעתיד להון. לו ארי ידין ה' דינא דעמיה, ופורענות עבדוהי צדיקיא יתפרע: ארי גלי קודמוהי דבעידן דתיתקף עליהון מחת סנאה, יהון מטולטלין ושביקין. לז ויימר, אן דחלתהון--תקיפא, דהוו רחיצין ביה. לח דתרב נכסתהון הוו אכלין, שתן חמר נסכיהון; יקומון כען, ויסעדונכון--יהון עליכון, למגין. לט חזו כען, דאנא אנא הוא, ולית אלה, בר מיני: אנא ממית ומיחי, מחינא ואף מסינא, ולית מן ידי, משיזיב. מ ארי אתקינית בשמיא, בית שכינתי; ואמרית, קיים אנא לעלמין. מא אם על חד תרין כחיזו ברקא מסוף שמיא ועד סוף שמיא תתגלי חרבי, ותיתקף בדינא ידי; אתיב פורענותא לסנאיי, ולבעלי דבביי אשלים. מב ארווי גיריי מדמא, וחרבי תקטיל בעממיא; מדם קטילין ושבן, לאעדאה כתרין מריש סנאה ובעיל דבבא. מג שבחו עממיא עמיה, ארי פורענות עבדוהי צדיקיא יתפרע; ופורענותא יתיב לסנאוהי, ויכפר על ארעיה ועל עמיה. {ר} {ש}

מד ואתא משה, ומליל ית כל פתגמי תושבחתא הדא--קודם עמא: הוא, והושע בר נון. מה ושיצי משה, למללא ית כל פתגמיא האילין--עם כל ישראל. מו ואמר להון, שוו ליבכון, לכל פתגמיא, דאנא מסהיד בכון יומא דין: דתפקדונונון, ית בניכון, למיטר למעבד, ית כל פתגמי אורייתא הדא. מז ארי לא פתגם ריקן הוא, מינכון--ארי הוא, חייכון; ובפתגמא הדין, תירכון יומין על ארעא, דאתון עברין ית ירדנא לתמן, למירתה. {פ}

מח ומליל ה' עם משה, בכרן יומא הדין למימר. מט סק לטורא דעבראי הדין לטורא דנבו, דבארעא דמואב--דעל אפי יריחו; וחזי ית ארעא דכנען, דאנא יהיב לבני ישראל לאחסנא. נ ומות, בטורא דאת סליק לתמן, ואתכניש, לעמך: כמא דמית אהרון אחוך, בהור טורא, ואתכניש, לעמיה. נא על דשקרתון במימרי, בגו בני ישראל, במי מצות רקם, מדברא דצין--על דלא קדישתון יתי, בגו בני ישראל. נב ארי מקוביל, תחזי ית ארעא; ולתמן, לא תיעול--לארעא, דאנא יהיב לבני ישראל. {פ}