תרגום אונקלוס מנוקד

תרגום אונקלוס - דברים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד

דברים פרק יב

א אילין קיימיא ודיניא, דתיטרון למעבד, בארעא, דיהב ה' אלהא דאבהתך לך למירתה: כל יומיא--דאתון קיימין, על ארעא. ב אבדא תאבדון ית כל אתריא דפלחו תמן עממיא, דאתון ירתין יתהון--ית טעוותהון: על טוריא רמיא ועל רמתא, ותחות כל אילן עבוף. ג ותתרעון ית איגוריהון, ותתברון ית קמתהון, ואשיריהון תיקדון בנורא, וצלמי טעוותהון תקצצון; ותבדון ית שומהון, מן אתרא ההוא. ד לא תעבדון כין, קודם ה' אלהכון. ה אלהין לאתרא דיתרעי ה' אלהכון, מכל שבטיכון, לאשראה שכינתיה, תמן--לבית שכינתיה תתבעון, ותיתון לתמן. ו ותייתון לתמן, עלוותכון ונכסת קודשיכון, וית מעסריכון, וית אפרשות ידכון; ונדריכון, ונדבתכון, ובכורי תוריכון, וענכון. ז ותיכלון תמן, קודם ה' אלהכון, ותחדון בכול אושטות ידכון, אתון ואנש בתיכון--דברכך, ה' אלהך. ח לא תעבדון--ככול דאנחנא עבדין כא, יומא דין: גבר, כל דכשר בעינוהי. ט ארי לא אתיתון, עד כען--לבית נייחא, ולאחסנתא, דה' אלהך, יהיב לך. י ותעברון, ית ירדנא, ותיתבון בארעא, דה' אלהכון מחסין יתכון; ויניח לכון מכל בעלי דבביכון מסחור סחור, ותיתבון לרוחצן. יא ויהי אתרא, דיתרעי ה' אלהכון ביה לאשראה שכינתיה תמן--לתמן תייתון, ית כל דאנא מפקיד יתכון: עלוותכון ונכסת קודשיכון, מעסריכון ואפרשות ידכון, וכול שפר נדריכון, דתידרון קודם ה'. יב ותחדון, קודם ה' אלהכון--אתון ובניכון ובנתכון, ועבדיכון ואמהתכון; וליוואה דבקרוויכון, ארי לית ליה חולק ואחסנא עימכון. יג אסתמר לך, דלמא תסיק עלוותך, בכל אתרא, דתחזי. יד אלהין באתרא דיתרעי ה', בחדא מן שבטך--תמן, תסיק עלוותך; ותמן תעביד, כול דאנא מפקיד לך. טו לחוד בכל רעות נפשך תיכוס ותיכול בסרא, כברכתא דה' אלהך דיהב לך--בכל קרווך; מסאבא ודכיא ייכלוניה, כבסר טביא ואיילא. טז לחוד דמא, לא תיכלון: על ארעא תישדיניה, כמיא. יז לית לך רשו למיכל בקרווך, מעסר עבורך וחמרך ומשחך, ובכורי תורך, וענך; וכל נדרך דתידר, ונדבתך ואפרשות ידך. יח אלהין קודם ה' אלהך תיכליניה, באתרא דיתרעי ה' אלהך ביה--את וברך וברתך ועבדך ואמתך, וליוואה דבקרווך; ותחדי, קודם ה' אלהך, בכול, אושטות ידך. יט אסתמר לך, דלמא תרחיק ית ליוואה, כל יומך, על ארעך. {ס}

כ ארי יפתי ה' אלהך ית תחומך, כמא דמליל לך, ותימר איכול בסרא, ארי תתרעי נפשך למיכל בסרא--בכל רעות נפשך, תיכול בסרא. כא ארי יתרחק מינך אתרא, דיתרעי ה' אלהך לאשראה שכינתיה תמן, ותיכוס מתורך ומענך דיהב ה' לך, כמא דפקידתך--ותיכול, בקרווך, בכול, רעות נפשך. כב ברם, כמא דמתאכיל בסר טביא ואיילא--כין, תיכליניה: מסאבא, ודכיא, כחדא, ייכליניה. כג לחוד תקף, בדיל דלא למיכל דמא, ארי דמא, הוא נפשא; ולא תיכול נפשא, עם בסרא. כד לא, תיכליניה: על ארעא תישדיניה, כמיא. כה לא, תיכליניה--בדיל דייטב לך ולבנך בתרך, ארי תעביד דכשר קודם ה'. כו לחוד מעסר קודשך דיהון לך, ונדרך, תיטול ותיתי, לאתרא דיתרעי ה'. כז ותעביד עלוותך בסרא ודמא, על מדבחא דה' אלהך; ודם נכסת קודשך, ישתפיך על מדבחא דה' אלהך, ובסרא, תיכול. כח טר ותקביל, ית כל פתגמיא האילין, דאנא, מפקיד לך: בדיל דייטב לך ולבנך בתרך, עד עלמא--ארי תעביד דתקין ודכשר, קודם ה' אלהך. {ס}

כט ארי ישיצי ה' אלהך ית עממיא, דאת עליל לתמן למירת יתהון--מן קודמך; ותירת יתהון, ותיתיב בארעהון. ל אסתמר לך, דלמא תיתקיל בתריהון, בתר, דישתיצון מן קודמך; ודלמא תתבע לטעוותהון למימר, איכדין פלחין עממיא האילין ית טעוותהון, ואעביד כין, אף אנא. לא לא תעביד כין, קודם ה' אלהך: ארי כל דמרחק קודם ה' דסני, עבדין לטעוותהון--ארי אף ית בניהון וית בנתהון, מוקדין בנורא לטעוותהון.