תרגום אונקלוס מנוקד

תרגום אונקלוס - דברים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד

דברים פרק כט

א וקרא משה לכל ישראל, ואמר להון: אתון חזיתון, ית כל דעבד ה' לעיניכון בארעא דמצריים, לפרעה ולכל עבדוהי, ולכל ארעיה. ב ניסין, רברבן, דחזאה, עינך--אתיא ומופתיא, רברביא האינון. ג ולא יהב ה' לכון ליבא למידע, ועיינין למחזי ואודנין למשמע, עד, יומא הדין. ד ודברית יתכון ארבעין שנין, במדברא; לא בליאת כסותכון מינכון, ומסנך לא עדו מעל רגלך. ה לחמא לא אכלתון, וחמר חדת ועתיק לא שתיתון--בדיל, דתידעון, ארי אנא ה', אלהכון. ו ואתיתון, לאתרא הדין; ונפק סיחון מלכא דחשבון ועוג מלכא דמתנן לקדמותנא, לאגחא קרבא--ומחיננון. ז ונסיבנא, ית ארעהון, ויהבנה לאחסנא, לשיבט ראובן ולשיבט גד--ולפלגות, שבטא דמנשה. ח ותיטרון, ית פתגמי קיימא הדין, ותעבדון, יתהון--בדיל דתצלחון, ית כל דתעבדון. {פ}

ט אתון קיימין יומא דין כולכון, קודם ה' אלהכון: רישיכון שבטיכון, סביכון וסרכיכון, כול, אנש ישראל. י טפלכון נשיכון--וגיורך, דבגו משריתך: מלקיט אעך, עד מלי מייך. יא לאעלותך, בקיימא דה' אלהך--ובמומתיה: דה' אלהך, גזר עימך יומא דין. יב בדיל לקיימא יתך יומא דין קודמוהי לעם, והוא יהוי לך לאלה--כמא דמליל לך; וכמא דקיים לאבהתך, לאברהם ליצחק וליעקוב. יג ולא עימכון, בלחודיכון--אנא, גזר ית קיימא הדין, וית מומתא, הדא. יד ארי ית מאן דאיתוהי הכא, עימנא קאים יומא דין, קודם, ה' אלהנא; וית מאן דלייתוהי הכא, עימנא יומא דין. טו ארי אתון ידעתון, ית דיתיבנא בארעא דמצריים, וית דעברנא ביני עממיא, דעברתון. טז וחזיתון, ית שיקוציהון, וית, טעוותהון--אעא ואבנא, כספא ודהבא דעימהון. יז דלמא אית בכון גבר או איתא או זרעי או שבטא, דליביה פני יומא דין מדחלתא דה' אלהנא, למהך למפלח, ית טעוות עממיא האינון: דלמא אית בכון, גבר מהרהיר חטין--או זדון. יח ויהי במשמעיה ית פתגמי מומתא הדא, ויחשיב בליביה למימר שלמא יהי לי--ארי בהרהור ליבי, אנא אזיל: בדיל לאוספא ליה חטאי שלותא, על זידנותא. יט לא ייבי ה', למשבק ליה--ארי בכין יתקף רוגזא דה' וחמתיה בגוברא ההוא, וידבקון ביה כל לווטיא דכתיבין בספרא הדין; וימחי ה' ית שמיה, מתחות שמיא. כ ויפרשיניה ה' לבישא, מכול שבטיא דישראל--ככול, לווטי קיימא, דכתיבין, בספר אורייתא הדין. כא ויימר דרא בתראה, בניכון דיקומון מבתריכון, ובר עממין, דייתי מארע רחיקא; ויחזון ית מחתה דארעא ההיא, וית מרעהא, דאמרע ה', בה. כב גופריתא ומלחא, תהי יקדא כל ארעה--לא תזדרע ולא תצמח, ולא ייסק בה כל עיסב: כהפיכתא דסדום ועמורה, אדמה וצבויים, דהפך ה', ברוגזיה ובחמתיה. כג ויימרון, כל עממיא, על מא עבד ה' כדין, לארעא הדא; מא תקוף רוגזא רבא, הדין. כד ויימרון--על דשבקו, ית קיימא דה' אלהא דאבהתהון: דגזר עימהון, באפקותיה יתהון מארעא דמצריים. כה ואזלו, ופלחו לטעוות עממיא, וסגידו, להון: דחלן דלא ידעונין, ולא אוטיבא להון. כו ותקיף רוגזא דה', בארעא ההיא, לאיתאה עלה ית כל לווטיא, דכתיבין בספרא הדין. כז וטלטילינון ה' מעל ארעהון, ברגז ובחמא ובתקוף רב; ואגלינון לארע אוחרי, כיומא הדין. כח דמיטמרן--קודם ה', אלהנא; ודגליין לנא ולבננא, עד עלמא--למעבד, ית כל פתגמי אורייתא הדא. {ס}