תרגום אונקלוס מנוקד

תרגום אונקלוס - דברים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד

דברים פרק לא

א ואזל, משה; ומליל ית פתגמיא האילין, עם כל ישראל. ב ואמר להון, בר מאה ועסרין שנין אנא יומא דין--לית אנא יכיל עוד, למיפק ולמיעל; וה' אמר לי, לא תעבר ית ירדנא הדין. ג ה' אלהך הוא עבר קודמך, הוא ישיצי ית עממיא האילין מן קודמך--ותירתינון; יהושוע, הוא עבר קודמך--כמא דמליל ה'. ד ויעביד ה', להון, כמא דעבד לסיחון ולעוג מלכי אמוראה, ולארעהון--דשיצי, יתהון. ה וימסרינון ה', קודמיכון; ותעבדון להון--ככל תפקידתא, דפקידית יתכון. ו תקפו ועילמו, לא תדחלון ולא תיתברון מן קודמיהון: ארי ה' אלהך, מימריה מדבר קודמך--לא ישבקינך, ולא ירחקינך. {ס}

ז וקרא משה ליהושוע, ואמר ליה לעיני כל ישראל תקף ועילם--ארי את תיעול עם עמא הדין, לארעא דקיים ה' לאבהתהון למיתן להון; ואת, תחסנינה להון. ח וה' הוא מדבר קודמך, מימריה יהי בסעדך--לא ישבקינך, ולא ירחקינך; לא תדחל, ולא תיתבר. ט וכתב משה, ית אורייתא הדא, ויהבה לכהניא בני לוי, דנטלין ית ארון קיימא דה'; ולכל סבי, ישראל. י ופקיד משה, יתהון למימר: מסוף שבע שנין, בזמן שתא דשמיטתא--בחגא דמטליא. יא במיתי כל ישראל, לאיתחזאה קודם ה' אלהך, באתרא, דיתרעי: תקרי ית אורייתא הדא, קודם כל ישראל--ותשמעינון. יב כנוש ית עמא, גובריא ונשיא וטפלא, וגיורך, דבקרווך--בדיל דישמעון ובדיל דיילפון, וידחלון קודם ה' אלהכון, וייטרון למעבד, ית כל פתגמי אורייתא הדא. יג ובניהון דלא ידעו, ישמעון ויילפון--למדחל, קודם ה' אלהכון: כל יומיא, דאתון קיימין על ארעא, דאתון עברין ית ירדנא לתמן, למירתה. {פ}

יד ואמר ה' למשה, הא קריבו יומך לממת--קרי ית יהושוע ואתעתדו במשכן זמנא, ואפקדיניה; ואזל משה ויהושוע, ואתעתדו במשכן זמנא. טו ואתגלי ה' במשכנא, בעמודא דעננא; וקם עמודא דעננא, על תרע משכנא. טז ואמר ה' למשה, הא את שכיב עם אבהתך; ויקום עמא הדין ויטעי בתר טעוות עממי ארעא, דהוא עליל לתמן ביניהון, וישבקון דחלתי, וישנון ית קיימי דגזרית עימהון. יז ויתקף רוגזי בהון בעידנא ההוא וארחיקינון ואסליק שכינתי מינהון, ויהון למיבז, ויערען יתהון בישן סגיאן, ועקן; ויימר, בעידנא ההוא, הלא מדלית שכינת אלהי ביניי, ערעני בישתא האילין. יח ואנא, סלקא אסליק שכינתי מינהון בעידנא ההוא, על כל בשתא, דעבדו: ארי אתפניאו, בתר טעוות עממיא. יט וכען, כתובו לכון ית תושבחתא הדא, ואלפה לבני ישראל, שוויה בפומהון: בדיל דתהי קודמיי תושבחתא הדא, לסהיד--בבני ישראל. כ ארי אעילינון לארעא דקיימית לאבהתהון, עבדא חלב ודבש, וייכלון ויסבעון, ויתפנקון; ויתפנון בתר טעוות עממיא, ויפלחון להון, וירגזון קודמיי, וישנון ית קיימי. כא ויהי ארי יערען יתהון בישן סגיאן, ועקן, ותתיב תושבחתא הדא קודמוהי לסהיד, ארי לא תתנשי מפום בניהון: ארי גלי קודמיי יצרהון, דאינון עבדין יומא דין, עד לא אעילינון, לארעא דקיימית. כב וכתב משה ית תושבחתא הדא, ביומא ההוא; ואלפה, לבני ישראל. כג ופקיד ית יהושוע בר נון, ואמר תקף ועילם--ארי את תעיל ית בני ישראל, לארעא דקיימית להון; ומימרי, יהי בסעדך. כד והוה כד שיצי משה, למכתב ית פתגמי אורייתא הדא--על ספרא: עד, דשלימו. כה ופקיד משה ית ליוואי, נטלי ארון קיימא דה' למימר. כו סבו, ית ספרא דאורייתא הדין, ותשוון יתיה, מסטר ארון קיימא דה' אלהכון; ויהי תמן בך, לסהיד. כז ארי אנא ידענא ית סרבנותך, וית קדלך קשיא; הא עד דאנא קיים עימכון יומא דין, מסרבין הוויתון קודם ה', ואף, בתר דאמות. כח כנושו לוותי ית כל סבי שבטיכון, וסרכיכון; ואמליל קודמיהון, ית פתגמיא האילין, ואסהיד בהון, ית שמיא וית ארעא. כט ארי ידענא, בתר דאמות ארי חבלא תחבלון, ותסטון מן אורחא, דפקידית יתכון; ותערע יתכון בשתא, בסוף יומיא--ארי תעבדון ית דביש קודם ה', לארגזא קודמוהי בעובדי ידיכון. ל ומליל משה, קודם כל קהלא דישראל, ית פתגמי תושבחתא, הדא--עד, דשלימו. {ש}