תרגום אונקלוס מנוקד

תרגום אונקלוס - דברים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד

דברים פרק כא

א ארי ישתכח קטילא, בארעא דה' אלהך יהיב לך למירתה, רמי, בחקלא: לא ידיע, מאן קטליה. ב וייפקון סבך, ודיינך; וימשחון, לקרוויא, דבסחרנות, קטילא. ג ותהי קרתא, דקריבא לקטילא--וייסבון סבי קרתא ההיא עגלת תורין, דלא אתפלח בה, דלא נגדת, בניר. ד ויחתון סבי קרתא ההיא ית עגלתא, לנחל בייר, דלא אתפלח ביה, ולא יזדרע; ויקפון תמן ית עגלתא, בנחלא. ה ויתקרבון כהניא, בני לוי--ארי בהון אתרעי ה' אלהך לשמשותיה, ולברכא בשמא דה'; ועל מימרהון יהי, כל דין וכל מכתש סגירו. ו וכול, סבי קרתא ההיא, דקריבין, לקטילא--יסחון, ית ידיהון, על עגלתא, דנקיפא בנחלא. ז ויתיבון, ויימרון: ידנא, לא אשדא ית דמא הדין, ועיננא, לא חזאה. ח כהניא יימרון כפר לעמך ישראל דפרקתא, ה', ולא תיתין חובת דם זכאי, בגו עמך ישראל; ויתכפר להון, על דמא. ט ואת, תפלי אשדי דם זכאי--מבינך: ארי תעביד דכשר, קודם ה'. {ס}

י ארי תיפוק לאגחא קרבא, על בעלי דבבך; וימסרינון ה' אלהך, בידך--ותשבי שבייהון. יא ותחזי, בשביא, איתתא, שפירת ריו; ותתרעי בה, ותיסבה לך לאיתו. יב ותעלינה, לגו ביתך; ותגלח, ית רישה, ותרבי, ית טופרהא. יג ותעדי ית כסות שביה מינה, ותיתיב בביתך, ותבכי ית אבוהא וית אימה, ירח יומין; ובתר כין תיעול לוותה, ותבעלינה, ותהי לך, לאיתו. יד ויהי אם לא תתרעי בה, ותפטרינה לנפשה, וזבנא לא תזבנינה, בכספא; לא תיתגר בה, חלף דעניתה. {ס}

טו ארי יהויין לגבר תרתין נשין, חדא רחומתא וחדא סנואתא, וילידן ליה בנין, רחומתא וסנואתא; ויהי ברא בוכרא, לסניאתא. טז ויהי, ביומא דיחסין לבנוהי, ית דיהי, ליה--לית ליה רשו, לבכרא ית בר רחומתא, על אפי בר סנואתא, בוכרא. יז ארי ית בוכרא בר סנואתא יפריש, למיתן ליה תרין חולקין, בכול דישתכח, ליה: ארי הוא ריש תוקפיה, ליה חזיא בכירותא. {ס}

יח ארי יהי לגבר, בר סטי ומרוד--לייתוהי מקביל, למימר אבוהי ולמימר אימיה; ומלפין יתיה, ולא מקביל מינהון. יט וייחדון ביה, אבוהי ואימיה; ויפקון יתיה לקדם סבי קרתיה, ולתרע בית דין אתריה. כ ויימרון לסבי קרתיה, ברנא דין סטי ומרוד--לייתוהי מקביל, למימרנא; זליל בסר, וסבי חמר. כא וירגמוניה כל אנשי קרתיה באבניא, וימות, ותפלי עביד דביש, מבינך; וכל ישראל, ישמעון וידחלון. {ס}

כב וארי יהי בגבר, חובת דין דקטול--ויתקטיל: ותצלוב יתיה, על צליבא. כג לא תבית נבילתיה על צליבא, ארי מקבר תקבריניה ביומא ההוא--ארי על דחב קודם ה', אצטליב; ולא תסאיב, ית ארעך, דה' אלהך, יהיב לך אחסנא. {ס}