תרגום אונקלוס מנוקד

תרגום אונקלוס - דברים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד

דברים פרק כג

א לא ייסב גבר, ית איתת אבוהי; ולא יגלי, כנפא דאבוהי. {ס}

ב לא ידכי דפסיק ודמחבל, למיעל בקהלא דה'. {ס}

ג לא ידכי ממזירא, למיעל בקהלא דה': אף דרא עסיראה, לא ידכי ליה למיעל בקהלא דה'. {ס}

ד לא ידכון עמונאי ומואבאי, למיעל בקהלא דה': אף דרא עסיראה, לא ידכי להון למיעל בקהלא דה' עד עלמא. ה על עיסק דלא ערעו יתכון, בלחמא ובמיא, באורחא, במיפקכון ממצריים; ודאגר עלך ית בלעם בר בעור, מפתור ארם דעל פרת--ללטטותך. ו ולא אבא ה' אלהך, לקבלא מן בלעם, והפך ה' אלהך לך ית לווטין, לברכן: ארי ריחמך, ה' אלהך. ז לא תתבע שלמהון, וטבתהון, כל יומך, לעלם. {ס}

ח לא תרחיק אדומאה, ארי אחוך הוא; לא תרחיק מצראה, ארי דייר הוויתא בארעיה. ט בנין דיתיילדון להון, דרא תליתאה--ידכי להון, למיעל בקהלא דה'. {ס}

י ארי תיפוק משריתא, על בעלי דבבך: ותסתמר--מכול, מידעם ביש. יא ארי יהי בך גבר, דלא יהי דכי מיקרי ליליא--וייפוק למברא למשריתא, לא ייעול לגו משריתא. יב ויהי למפני רמשא, יסחי במיא; וכמיעל שמשא, ייעול לגו משריתא. יג ואתר מתוקן יהי לך, מברא למשריתא; ותיפוק תמן, לברא. יד וסיכתא תהי לך, על זינך; ויהי, במיתבך בברא, ותחפר בה, ותתוב ותכסי ית מפקתך. טו ארי ה' אלהך שכינתיה מהלכא בגו משריתך, לשיזבותך ולממסר סנאך קודמך, ותהי משריתך, קדישא: ולא ייתחזי בך עבירת פתגם, ויתוב מימריה מלאיטבא לך. {ס}

טז לא תמסר עבד עממין, ליד ריבוניה, דישתיזב לוותך, מן קודם ריבוניה. יז עימך ייתיב בינך, באתרא דיתרעי בחדא מן קרווך--בדייטב ליה; לא, תוניניה. {ס}

יח לא תהי איתתא מבנת ישראל, לגבר עבד; ולא ייסב גוברא מבני ישראל, איתא אמא. יט לא תעיל אגר זניתא וחולפן כלבא, לבית מקדשא דה' אלהך--לכל נדר: ארי מרחק קודם ה' אלהך, אף תרוויהון. {ס}

כ לא תרבי לאחוך, ריבית כסף ריבית עבור: ריבית, כל מידעם דמתרבי. כא לבר עממין תרבי, ולאחוך לא תרבי--בדיל דיברכינך ה' אלהך, בכול אושטות ידך, על ארעא, דאת עליל לתמן למירתה. {ס}

כב ארי תידר נדר קודם ה' אלהך, לא תאחר לשלמותיה: ארי מתבע יתבעיניה ה' אלהך, מינך, ויהי בך, חובא. כג וארי תתמנע, מלמידר--לא יהי בך, חובא. כד אפקות ספוותך, תיטר ותעביד: כמא דנדרתא קודם ה' אלהך, נדבתא, דמלילתא, בפומך. {ס}

כה ארי תיתגר בכרמא דחברך, ותיכול ענבין כנפשך סבעך; ולמנך, לא תיתין. {ס}

כו ארי תיתגר בקמתא דחברך, ותקטוף דמליין בידך; ומגלא לא תרים, על קמתא דחברך. {ס}