תרגום אונקלוס מנוקד

תרגום אונקלוס - דברים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד

דברים פרק ד

א וכען ישראל, שמע לקיימיא ולדיניא, דאנא מליף יתכון, למעבד--בדיל דתיחון, ותיעלון ותירתון ית ארעא, דה' אלהא דאבהתכון, יהיב לכון. ב לא תיספון, על פתגמא דאנא מפקיד יתכון, ולא תמנעון, מיניה--למיטר, ית פיקודיא דה' אלהכון, דאנא, מפקיד יתכון. ג עיניכון, חזאה, ית דעבד ה', בפלחי בעלא פעור: ארי כל גוברא, דהליך בתר בעלא פעור--שיצייה ה' אלהך, מבינך. ד ואתון, דאידביקתון, בדחלתא דה', אלהכון--קיימין כולכון, יומא דין. ה חזו דאליפית יתכון, קיימין ודינין, כמא דפקדני, ה' אלהי: למעבד כין--בגו ארעא, דאתון עאלין לתמן למירתה. ו ותיטרון, ותעבדון--ארי היא חוכמתכון וסוכלתנותכון, לעיני עממיא: דישמעון, ית כל קיימיא האילין, ויימרון לחוד עם חכים וסוכלתן, עמא רבא הדין. ז ארי מאן עם רב, דליה אלה קריב ליה לקבלא צלותיה בעידן עקתיה, כה' אלהנא, בכל עידן דאנחנא מצלן קודמוהי. ח ומאן עם רב, דליה קיימין ודינין קשיטין, ככול אורייתא הדא, דאנא יהיב קודמיכון יומא דין. ט לחוד אסתמר לך וטר נפשך לחדא, דלמא תתנשי ית פתגמיא דחזאה עינך ודלמא יעדון מליבך, כול, יומי חייך; ותהודעינון לבנך, ולבני בנך. י יומא, דקמתא קודם ה' אלהך בחורב, כד אמר ה' לי כנוש קודמיי ית עמא, ואשמעינון ית פתגמיי: דיילפון למדחל קודמיי, כל יומיא דאינון קיימין על ארעא, וית בניהון, ילפון. יא וקריבתון וקמתון, בשיפולי טורא; וטורא בער באישתא, עד צית שמיא--חשוכא, עננא ואמיטתא. יב ומליל ה' עימכון, מגו אישתא: קל פתגמין אתון שמעין, ודמו ליתיכון חזן אלהין קלא. יג וחווי לכון ית קיימיה, דפקיד יתכון למעבד--עסרא, פתגמין; וכתבינון, על תרין לוחי אבניא. יד ויתי פקיד ה', בעידנא ההוא, לאלפא יתכון, קיימין ודינין: למעבדכון יתהון--בארעא, דאתון עברין לתמן למירתה. טו ותסתמרון לחדא, לנפשתכון: ארי לא חזיתון, כל דמו, ביומא דמליל ה' עימכון בחורב, מגו אישתא. טז דלמא תחבלון--ותעבדון לכון צילם, דמות כל צורא: דמות דכר, או נוקבא. יז דמות, כל בעירא דבארעא; דמות כל ציפר גפא, דפרח באוויר רקיע שמיא. יח דמות, כל רחשא דבארעא; דמות כל נוני דבמיא, מלרע לארעא. יט ודלמא תזקוף עינך לשמיא, ותחזי ית שמשא וית סיהרא וית כוכביא כול חילי שמיא, ותטעי ותסגוד להון, ותפלחינין--דזמין ה' אלהך, יתהון, לכול עממיא, תחות כל שמיא. כ ויתכון קריב ה' לדחלתיה, ואפיק יתכון מכורא דברזלא ממצריים, למהוי ליה לעם אחסנא, כיומא הדין. כא ומן קודם ה' הוה רגז עליי, על פתגמיכון; וקיים, בדיל דלא למעברי ית ירדנא, ובדיל דלא למיעל לארעא טבתא, דה' אלהך יהיב לך אחסנא. כב ארי אנא מאית בארעא הדא, לית אנא עבר ית ירדנא; ואתון, עברין, ותירתון, ית ארעא טבתא הדא. כג אסתמרו לכון, דלמא תתנשון ית קיימא דה' אלהכון, דגזר, עימכון; ותעבדון לכון צילם דמות כולא, דפקדך ה' אלהך. כד ארי ה' אלהך, מימריה אישא אכלא הוא: אל, קנא. {פ}

כה ארי תילדון בנין ובני בנין, ותתעתקון בארעא; ותחבלון, ותעבדון צילם דמות כולא, ותעבדון דביש קודם ה' אלהך, לארגזא קודמוהי. כו אסהידית בכון יומא דין ית שמיא וית ארעא, ארי מיבד תיבדון בפריע, מעל ארעא, דאתון עברין ית ירדנא לתמן למירתה: לא תירכון יומין עלה, ארי אשתיצאה תשתיצון. כז ויבדר ה' יתכון, ביני עממיא; ותשתארון, עם דמניין, בעממיא, דידבר ה' יתכון לתמן. כח ותפלחון תמן לעממיא פלחי טעוותא, עובד ידי אנשא: אעא ואבנא--דלא חזן ולא שמעין, ולא אכלין ולא מריחין. כט ותתבעון מתמן ית דחלתא דה' אלהך, ותשכח: ארי תבעי מן קודמוהי, בכל ליבך ובכל נפשך. ל כד תיעוק לך--וישכחונך, כול פתגמיא האילין; בסוף, יומיא, ותתוב לדחלתא דה' אלהך, ותקביל למימריה. לא ארי אלהא רחמנא ה' אלהך, לא ישבקינך ולא יחבלינך; ולא יתנשי ית קיימא דאבהתך, דקיים להון. לב ארי שאל כען ליומיא קדמאי דהוו קודמך, למן יומא דברא ה' אדם על ארעא, ולמסייפי שמיא, ועד סייפי שמיא: ההוה, כפתגמא רבא הדין, או, האשתמע דכוותיה. לג השמע עמא קל מימרא דה' ממליל מגו אישתא, כמא דשמעתא את--ואתקיים. לד או ניסין עבד ה', לאתגלאה למפרק ליה עם מגו עם, בניסין באתין ובמופתין ובקרבא וביד תקיפא ובדרעא מרממא, ובחזוונין רברבין: ככול דעבד לכון ה' אלהכון, במצריים--לעיניכון. לה את איתחזיתא למידע, ארי ה' הוא אלוהים: לית עוד, בר מיניה. לו מן שמיא אשמעך ית קל מימריה, לאלפותך; ועל ארעא, אחזייך ית אישתיה רבתא, ופתגמוהי שמעתא, מגו אישתא. לז וחלף, ארי רחים ית אבהתך, ואתרעי בבניהון, בתריהון; ואפקך במימריה בחיליה רבא, ממצריים. לח לתרכא, עממין רברבין ותקיפין מינך--מן קודמך; לאעלותך, למיתן לך ית ארעהון אחסנא--כיומא הדין. לט ותידע יומא דין, ותתיב לליבך, ארי ה' הוא אלוהים, דשכינתיה בשמיא מלעילא ושליט על ארעא מלרע: לית, עוד. מ ותיטר ית קיימוהי וית פיקודוהי, דאנא מפקיד לך יומא דין, דייטב לך, ולבנך בתרך--ובדיל דתוריך יומין על ארעא, דה' אלהך יהיב לך כל יומיא. {פ}

מא בכין אפריש משה תלת קרווין, בעברא דירדנא, מדנח, שמשא. מב למערק לתמן קטולא, דיקטול ית חבריה בלא מדעיה, והוא לא סני ליה, מאתמלי ומדקמוהי; ויערוק, לחדא מן קרוויא האילין--ויתקיים. מג ית בצר במדברא בארע מישרא, לשיבט ראובן; וית ראמות בגלעד לשיבט גד, וית גולן במתנן לשבטא דמנשה. מד ודא, אורייתא, דסדר משה, קודם בני ישראל. מה אילין, סהידוותא, וקיימיא, ודיניא--דמליל משה עם בני ישראל, במיפקהון ממצריים. מו בעברא דירדנא בחילתא, לוקביל בית פעור, בארע סיחון מלכא אמוראה, דיתיב בחשבון--דמחא משה ובני ישראל, במיפקהון ממצריים. מז ויריתו ית ארעיה וית ארע עוג מלכא דמתנן, תרין מלכי אמוראה, דבעברא, דירדנא--מדנח, שמשא. מח מערוער דעל כיף נחלא דארנון, ועד טורא דשיאון--הוא חרמון. מט וכל מישרא עברא דירדנא, מדנחא, ועד, ימא דמישרא--תחות, משפך מי רמתא. {פ}