תרגום אונקלוס מנוקד

תרגום אונקלוס - דברים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד

דברים פרק ה

א וקרא משה, לכל ישראל, ואמר להון שמע ישראל ית קיימיא וית דיניא, דאנא ממליל קודמיכון יומא דין; ותילפון יתהון, ותיטרון למעבדהון. ב ה' אלהנא, גזר עימנא קיים--בחורב. ג לא עם אבהתנא, גזר ה' ית קיימא הדין: אלהין עימנא, אנחנא אילין כא יומא דין כולנא קיימין. ד ממלל עם ממלל, מליל ה' עימכון בטורא--מגו אישתא. ה אנא הוויתי קאים בין מימרא דה' וביניכון, בעידנא ההוא, לחוואה לכון, ית פתגמא דה': ארי דחילתון מן קודם אישתא, ולא סליקתון בטורא למימר. {ס}

ו אנא ה' אלהך, דאפיקתך מארעא דמצריים מבית עבדותא: לא יהוי לך אלה אוחרן, בר מיני. ז לא תעביד לך צילם, כל דמו, דבשמיא מלעילא, ודבארעא מלרע--ודבמיא, מלרע לארעא. ח לא תסגוד להון, ולא תפלחינין: ארי אנא ה' אלהך, אל קנא--מסער חובי אבהן על בנין מרדין ועל דר תליתאי ועל דר רביעאי, לסנאיי כד משלמין בניא למחטי בתר אבהתהון. ט ועביד טיבו, לאלפי דרין--לרחמיי, ולנטרי פיקודיי. {ס}

י לא תימי בשמא דה' אלהך, למגנא: ארי לא יזכי ה', ית דיימי בשמיה לשקרא. {ס}

יא טר ית יומא דשבתא, לקדשותיה, כמא דפקדך, ה' אלהך. יב שיתא יומין תפלח, ותעביד כל עבידתך. יג ויומא, שביעאה--שבתא, קודם ה' אלהך: לא תעביד כל עבידא את וברך וברתך ועבדך ואמתך ותורך וחמרך וכל בעירך, וגיורך דבקרווך--בדיל דינוח עבדך ואמתך, כוותך. יד ותדכר, ארי עבדא הוויתא בארעא דמצריים, ואפקך ה' אלהך מתמן, ביד תקיפא ובדרע מרמם; על כין, פקדך ה' אלהך, למעבד, ית יומא דשבתא. {ס}

טו יקר ית אבוך וית אימך, כמא דפקדך ה' אלהך--בדיל דיירכון יומך, ובדיל דייטב לך, על ארעא, דה' אלהך יהיב לך. {ס}

טז לא תקטול נפש, {ס} ולא תגוף; {ס} ולא תגנוב, {ס} ולא תסהיד בחברך סהדותא דשקרא. {ס}

יז ולא תחמיד, איתת חברך; {ס} ולא תירוג בית חברך, חקליה ועבדיה ואמתיה תוריה וחמריה, וכול, דלחברך. {ס}

יח ית פתגמיא האילין מליל ה' עם כל קהלכון בטורא, מגו אישתא עננא ואמיטתא--קל רב, ולא פסיק; וכתבינון, על תרין לוחי אבניא, ויהבינון, לי. יט והוה, כמשמעכון ית קלא מגו חשוכא, וטורא, בער באישתא; וקריבתון לוותי, כל רישי שבטיכון וסביכון. כ ואמרתון, הא אחזיינא ה' אלהנא ית יקריה וית רבותיה, וית קל מימריה שמענא, מגו אישתא; יומא הדין חזינא, ארי ממליל ה' עם אנשא ומתקיים. כא וכען, למא נמות, ארי תיכליננא, אישתא רבתא הדא; אם מוספין אנחנא, למשמע ית קל מימרא דה' אלהנא עוד--מייתין אנחנא. כב ארי מאן כל בסרא דשמע קל מימרא דה' קיימא ממליל מגו אישתא, כוותנא--ואתקיים. כג קרב את ושמע, ית כל דיימר ה' אלהנא; ואת תמליל עימנא, ית כל דימליל ה' אלהנא עימך--ונקביל ונעביד. כד ושמיע קודם ה' ית קל פתגמיכון, במללותכון עימי; ואמר ה' לי, שמיע קודמיי ית קל פתגמי עמא הדין דמלילו עימך--אתקינו, כל דמלילו. כה לווי דיהי ליבא הדין להון, למדחל קודמיי ולמיטר ית כל פיקודיי--כל יומיא: בדיל דייטב להון ולבניהון, לעלם. כו איזיל, אימר להון: תובו לכון, למשכניכון. כז ואת, הכא קום קודמיי, ואמליל עימך ית כל תפקידתא וקיימיא ודיניא, דתליפינון; ויעבדון בארעא, דאנא יהיב להון למירתה. כח ותיטרון למעבד, כמא דפקיד ה' אלהכון יתכון: לא תסטון, לימינא ולסמאלא. כט בכל אורחא, דפקיד ה' אלהכון יתכון--תהכון: בדיל דתיחון, וייטב לכון, ותירכון יומין, בארעא דתירתון.