תנ"ך מנוקד

תנ"ך - שמות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ

שמות פרק לב

א וירא העם, כי-בשש משה לרדת מן-ההר; ויקהל העם על-אהרן, ויאמרו אליו קום עשה-לנו אלהים אשר ילכו לפנינו--כי-זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים, לא ידענו מה-היה לו. ב ויאמר אלהם, אהרן, פרקו נזמי הזהב, אשר באזני נשיכם בניכם ובנתיכם; והביאו, אלי. ג ויתפרקו, כל-העם, את-נזמי הזהב, אשר באזניהם; ויביאו, אל-אהרן. ד ויקח מידם, ויצר אתו בחרט, ויעשהו, עגל מסכה; ויאמרו--אלה אלהיך ישראל, אשר העלוך מארץ מצרים. ה וירא אהרן, ויבן מזבח לפניו; ויקרא אהרן ויאמר, חג ליהוה מחר. ו וישכימו, ממחרת, ויעלו עלת, ויגשו שלמים; וישב העם לאכל ושתו, ויקמו לצחק. {פ}

ז וידבר יהוה, אל-משה: לך-רד--כי שחת עמך, אשר העלית מארץ מצרים. ח סרו מהר, מן-הדרך אשר צויתם--עשו להם, עגל מסכה; וישתחוו-לו, ויזבחו-לו, ויאמרו, אלה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים. ט ויאמר יהוה, אל-משה: ראיתי את-העם הזה, והנה עם-קשה-ערף הוא. י ועתה הניחה לי, ויחר-אפי בהם ואכלם; ואעשה אותך, לגוי גדול. יא ויחל משה, את-פני יהוה אלהיו; ויאמר, למה יהוה יחרה אפך בעמך, אשר הוצאת מארץ מצרים, בכח גדול וביד חזקה. יב למה יאמרו מצרים לאמר, ברעה הוציאם להרג אתם בהרים, ולכלתם, מעל פני האדמה; שוב מחרון אפך, והנחם על-הרעה לעמך. יג זכר לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך, אשר נשבעת להם בך, ותדבר אלהם, ארבה את-זרעכם ככוכבי השמים; וכל-הארץ הזאת אשר אמרתי, אתן לזרעכם, ונחלו, לעלם. יד וינחם, יהוה, על-הרעה, אשר דבר לעשות לעמו. {פ}

טו ויפן וירד משה, מן-ההר, ושני לחת העדת, בידו: לחת, כתבים משני עבריהם--מזה ומזה, הם כתבים. טז והלחת--מעשה אלהים, המה; והמכתב, מכתב אלהים הוא--חרות, על-הלחת. יז וישמע יהושע את-קול העם, ברעה; ויאמר, אל-משה, קול מלחמה, במחנה. יח ויאמר, אין קול ענות גבורה, ואין קול, ענות חלושה; קול ענות, אנכי שמע. יט ויהי, כאשר קרב אל-המחנה, וירא את-העגל, ומחלת; ויחר-אף משה, וישלך מידו את-הלחת, וישבר אתם, תחת ההר. כ ויקח את-העגל אשר עשו, וישרף באש, ויטחן, עד אשר-דק; ויזר על-פני המים, וישק את-בני ישראל. כא ויאמר משה אל-אהרן, מה-עשה לך העם הזה: כי-הבאת עליו, חטאה גדלה. כב ויאמר אהרן, אל-יחר אף אדני; אתה ידעת את-העם, כי ברע הוא. כג ויאמרו לי--עשה-לנו אלהים, אשר ילכו לפנינו: כי-זה משה האיש, אשר העלנו מארץ מצרים--לא ידענו, מה-היה לו. כד ואמר להם למי זהב, התפרקו ויתנו-לי; ואשלכהו באש, ויצא העגל הזה. כה וירא משה את-העם, כי פרע הוא: כי-פרעה אהרן, לשמצה בקמיהם. כו ויעמד משה, בשער המחנה, ויאמר, מי ליהוה אלי; ויאספו אליו, כל-בני לוי. כז ויאמר להם, כה-אמר יהוה אלהי ישראל, שימו איש-חרבו, על-ירכו; עברו ושובו משער לשער, במחנה, והרגו איש-את-אחיו ואיש את-רעהו, ואיש את-קרבו. כח ויעשו בני-לוי, כדבר משה; ויפל מן-העם ביום ההוא, כשלשת אלפי איש. כט ויאמר משה, מלאו ידכם היום ליהוה, כי איש בבנו, ובאחיו--ולתת עליכם היום, ברכה. ל ויהי, ממחרת, ויאמר משה אל-העם, אתם חטאתם חטאה גדלה; ועתה אעלה אל-יהוה, אולי אכפרה בעד חטאתכם. לא וישב משה אל-יהוה, ויאמר: אנא, חטא העם הזה חטאה גדלה, ויעשו להם, אלהי זהב. לב ועתה, אם-תשא חטאתם; ואם-אין--מחני נא, מספרך אשר כתבת. לג ויאמר יהוה, אל-משה: מי אשר חטא-לי, אמחנו מספרי. לד ועתה לך נחה את-העם, אל אשר-דברתי לך--הנה מלאכי, ילך לפניך; וביום פקדי, ופקדתי עלהם חטאתם. לה ויגף יהוה, את-העם, על אשר עשו את-העגל, אשר עשה אהרן. {ס}