תנ"ך מנוקד

תנ"ך - שמות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ

שמות פרק טז

א ויסעו, מאילם, ויבאו כל-עדת בני-ישראל אל-מדבר-סין, אשר בין-אילם ובין סיני--בחמשה עשר יום לחדש השני, לצאתם מארץ מצרים. ב וילינו וילונו כל-עדת בני-ישראל, על-משה ועל-אהרן--במדבר. ג ויאמרו אלהם בני ישראל, מי-יתן מותנו ביד-יהוה בארץ מצרים, בשבתנו על-סיר הבשר, באכלנו לחם לשבע: כי-הוצאתם אתנו אל-המדבר הזה, להמית את-כל-הקהל הזה ברעב. {ס}

ד ויאמר יהוה אל-משה, הנני ממטיר לכם לחם מן-השמים; ויצא העם ולקטו דבר-יום ביומו, למען אנסנו הילך בתורתי אם-לא. ה והיה ביום הששי, והכינו את אשר-יביאו; והיה משנה, על אשר-ילקטו יום יום. ו ויאמר משה ואהרן, אל-כל-בני ישראל: ערב--וידעתם, כי יהוה הוציא אתכם מארץ מצרים. ז ובקר, וראיתם את-כבוד יהוה, בשמעו את-תלנתיכם, על-יהוה; ונחנו מה, כי תלונו תלינו עלינו. ח ויאמר משה, בתת יהוה לכם בערב בשר לאכל ולחם בבקר לשבע, בשמע יהוה את-תלנתיכם, אשר-אתם מלינם עליו; ונחנו מה, לא-עלינו תלנתיכם כי על-יהוה. ט ויאמר משה, אל-אהרן, אמר אל-כל-עדת בני ישראל, קרבו לפני יהוה: כי שמע, את תלנתיכם. י ויהי, כדבר אהרן אל-כל-עדת בני-ישראל, ויפנו, אל-המדבר; והנה כבוד יהוה, נראה בענן. {פ}

יא וידבר יהוה, אל-משה לאמר. יב שמעתי, את-תלונת בני ישראל--דבר אלהם לאמר בין הערבים תאכלו בשר, ובבקר תשבעו-לחם; וידעתם, כי אני יהוה אלהיכם. יג ויהי בערב--ותעל השלו, ותכס את-המחנה; ובבקר, היתה שכבת הטל, סביב, למחנה. יד ותעל, שכבת הטל; והנה על-פני המדבר, דק מחספס--דק ככפר, על-הארץ. טו ויראו בני-ישראל, ויאמרו איש אל-אחיו מן הוא--כי לא ידעו, מה-הוא; ויאמר משה, אלהם, הוא הלחם, אשר נתן יהוה לכם לאכלה. טז זה הדבר, אשר צוה יהוה, לקטו ממנו, איש לפי אכלו: עמר לגלגלת, מספר נפשתיכם--איש לאשר באהלו, תקחו. יז ויעשו-כן, בני ישראל; וילקטו, המרבה והממעיט. יח וימדו בעמר--ולא העדיף המרבה, והממעיט לא החסיר: איש לפי-אכלו, לקטו. יט ויאמר משה, אלהם: איש, אל-יותר ממנו עד-בקר. כ ולא-שמעו אל-משה, ויותרו אנשים ממנו עד-בקר, וירם תולעים, ויבאש; ויקצף עלהם, משה. כא וילקטו אתו בבקר בבקר, איש כפי אכלו; וחם השמש, ונמס. כב ויהי ביום הששי, לקטו לחם משנה--שני העמר, לאחד; ויבאו כל-נשיאי העדה, ויגידו למשה. כג ויאמר אלהם, הוא אשר דבר יהוה--שבתון שבת-קדש ליהוה, מחר: את אשר-תאפו אפו, ואת אשר-תבשלו בשלו, ואת כל-העדף, הניחו לכם למשמרת עד-הבקר. כד ויניחו אתו עד-הבקר, כאשר צוה משה; ולא הבאיש, ורמה לא-היתה בו. כה ויאמר משה אכלהו היום, כי-שבת היום ליהוה: היום, לא תמצאהו בשדה. כו ששת ימים, תלקטהו; וביום השביעי שבת, לא יהיה-בו. כז ויהי ביום השביעי, יצאו מן-העם ללקט; ולא, מצאו. {ס}

כח ויאמר יהוה, אל-משה: עד-אנה, מאנתם, לשמר מצותי, ותורתי. כט ראו, כי-יהוה נתן לכם השבת--על-כן הוא נתן לכם ביום הששי, לחם יומים; שבו איש תחתיו, אל-יצא איש ממקמו--ביום השביעי. ל וישבתו העם, ביום השבעי. לא ויקראו בית-ישראל את-שמו, מן; והוא, כזרע גד לבן, וטעמו, כצפיחת בדבש. לב ויאמר משה, זה הדבר אשר צוה יהוה--מלא העמר ממנו, למשמרת לדרתיכם: למען יראו את-הלחם, אשר האכלתי אתכם במדבר, בהוציאי אתכם, מארץ מצרים. לג ויאמר משה אל-אהרן, קח צנצנת אחת, ותן-שמה מלא-העמר, מן; והנח אתו לפני יהוה, למשמרת לדרתיכם. לד כאשר צוה יהוה, אל-משה; ויניחהו אהרן לפני העדת, למשמרת. לה ובני ישראל, אכלו את-המן ארבעים שנה--עד-באם, אל-ארץ נושבת: את-המן, אכלו--עד-באם, אל-קצה ארץ כנען. לו והעמר, עשרית האיפה הוא. {פ}