תנ"ך מנוקד

תנ"ך - שמות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ

שמות פרק ד

א ויען משה, ויאמר, והן לא-יאמינו לי, ולא ישמעו בקלי: כי יאמרו, לא-נראה אליך יהוה. ב ויאמר אליו יהוה, מזה מה-זה בידך; ויאמר, מטה. ג ויאמר השליכהו ארצה, וישלכהו ארצה ויהי לנחש; וינס משה, מפניו. ד ויאמר יהוה, אל-משה, שלח ידך, ואחז בזנבו; וישלח ידו ויחזק בו, ויהי למטה בכפו. ה למען יאמינו, כי-נראה אליך יהוה אלהי אבתם: אלהי אברהם אלהי יצחק, ואלהי יעקב. ו ויאמר יהוה לו עוד, הבא-נא ידך בחיקך, ויבא ידו, בחיקו; ויוצאה, והנה ידו מצרעת כשלג. ז ויאמר, השב ידך אל-חיקך, וישב ידו, אל-חיקו; ויוצאה, מחיקו, והנה-שבה, כבשרו. ח והיה, אם-לא יאמינו לך, ולא ישמעו, לקל האת הראשון--והאמינו, לקל האת האחרון. ט והיה אם-לא יאמינו גם לשני האתות האלה, ולא ישמעון לקלך--ולקחת ממימי היאר, ושפכת היבשה; והיו המים אשר תקח מן-היאר, והיו לדם ביבשת. י ויאמר משה אל-יהוה, בי אדני, לא איש דברים אנכי גם מתמול גם משלשם, גם מאז דברך אל-עבדך: כי כבד-פה וכבד לשון, אנכי. יא ויאמר יהוה אליו, מי שם פה לאדם, או מי-ישום אלם, או חרש או פקח או עור--הלא אנכי, יהוה. יב ועתה, לך; ואנכי אהיה עם-פיך, והוריתיך אשר תדבר. יג ויאמר, בי אדני; שלח-נא, ביד-תשלח. יד ויחר-אף יהוה במשה, ויאמר הלא אהרן אחיך הלוי--ידעתי, כי-דבר ידבר הוא; וגם הנה-הוא יצא לקראתך, וראך ושמח בלבו. טו ודברת אליו, ושמת את-הדברים בפיו; ואנכי, אהיה עם-פיך ועם-פיהו, והוריתי אתכם, את אשר תעשון. טז ודבר-הוא לך, אל-העם; והיה הוא יהיה-לך לפה, ואתה תהיה-לו לאלהים. יז ואת-המטה הזה, תקח בידך, אשר תעשה-בו, את-האתת. {פ}

יח וילך משה וישב אל-יתר חתנו, ויאמר לו אלכה נא ואשובה אל-אחי אשר-במצרים, ואראה, העודם חיים; ויאמר יתרו למשה, לך לשלום. יט ויאמר יהוה אל-משה במדין, לך שב מצרים: כי-מתו, כל-האנשים, המבקשים, את-נפשך. כ ויקח משה את-אשתו ואת-בניו, וירכבם על-החמר, וישב, ארצה מצרים; ויקח משה את-מטה האלהים, בידו. כא ויאמר יהוה, אל-משה, בלכתך לשוב מצרימה, ראה כל-המפתים אשר-שמתי בידך ועשיתם לפני פרעה; ואני אחזק את-לבו, ולא ישלח את-העם. כב ואמרת, אל-פרעה: כה אמר יהוה, בני בכרי ישראל. כג ואמר אליך, שלח את-בני ויעבדני, ותמאן, לשלחו--הנה אנכי הרג, את-בנך בכרך. כד ויהי בדרך, במלון; ויפגשהו יהוה, ויבקש המיתו. כה ותקח צפרה צר, ותכרת את-ערלת בנה, ותגע, לרגליו; ותאמר, כי חתן-דמים אתה לי. כו וירף, ממנו; אז, אמרה, חתן דמים, למולת. {פ}

כז ויאמר יהוה אל-אהרן, לך לקראת משה המדברה; וילך, ויפגשהו בהר האלהים--וישק-לו. כח ויגד משה לאהרן, את כל-דברי יהוה אשר שלחו, ואת כל-האתת, אשר צוהו. כט וילך משה, ואהרן; ויאספו, את-כל-זקני בני ישראל. ל וידבר אהרן--את כל-הדברים, אשר-דבר יהוה אל-משה; ויעש האתת, לעיני העם. לא ויאמן, העם; וישמעו כי-פקד יהוה את-בני ישראל, וכי ראה את-ענים, ויקדו, וישתחוו.