תנ"ך מנוקד

תנ"ך - שמות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ

שמות פרק יב

א ויאמר יהוה אל-משה ואל-אהרן, בארץ מצרים לאמר. ב החדש הזה לכם, ראש חדשים: ראשון הוא לכם, לחדשי השנה. ג דברו, אל-כל-עדת ישראל לאמר, בעשר, לחדש הזה: ויקחו להם, איש שה לבית-אבת--שה לבית. ד ואם-ימעט הבית, מהיות משה--ולקח הוא ושכנו הקרב אל-ביתו, במכסת נפשת: איש לפי אכלו, תכסו על-השה. ה שה תמים זכר בן-שנה, יהיה לכם; מן-הכבשים ומן-העזים, תקחו. ו והיה לכם למשמרת, עד ארבעה עשר יום לחדש הזה; ושחטו אתו, כל קהל עדת-ישראל--בין הערבים. ז ולקחו, מן-הדם, ונתנו על-שתי המזוזת, ועל-המשקוף--על, הבתים, אשר-יאכלו אתו, בהם. ח ואכלו את-הבשר, בלילה הזה: צלי-אש ומצות, על-מררים יאכלהו. ט אל-תאכלו ממנו נא, ובשל מבשל במים: כי אם-צלי-אש, ראשו על-כרעיו ועל-קרבו. י ולא-תותירו ממנו, עד-בקר; והנתר ממנו עד-בקר, באש תשרפו. יא וככה, תאכלו אתו--מתניכם חגרים, נעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם; ואכלתם אתו בחפזון, פסח הוא ליהוה. יב ועברתי בארץ-מצרים, בלילה הזה, והכיתי כל-בכור בארץ מצרים, מאדם ועד-בהמה; ובכל-אלהי מצרים אעשה שפטים, אני יהוה. יג והיה הדם לכם לאת, על הבתים אשר אתם שם, וראיתי את-הדם, ופסחתי עלכם; ולא-יהיה בכם נגף למשחית, בהכתי בארץ מצרים. יד והיה היום הזה לכם לזכרון, וחגתם אתו חג ליהוה: לדרתיכם, חקת עולם תחגהו. טו שבעת ימים, מצות תאכלו--אך ביום הראשון, תשביתו שאר מבתיכם: כי כל-אכל חמץ, ונכרתה הנפש ההוא מישראל--מיום הראשן, עד-יום השבעי. טז וביום הראשון, מקרא-קדש, וביום השביעי, מקרא-קדש יהיה לכם: כל-מלאכה, לא-יעשה בהם--אך אשר יאכל לכל-נפש, הוא לבדו יעשה לכם. יז ושמרתם, את-המצות, כי בעצם היום הזה, הוצאתי את-צבאותיכם מארץ מצרים; ושמרתם את-היום הזה, לדרתיכם--חקת עולם. יח בראשן בארבעה עשר יום לחדש, בערב, תאכלו, מצת: עד יום האחד ועשרים, לחדש--בערב. יט שבעת ימים--שאר, לא ימצא בבתיכם: כי כל-אכל מחמצת, ונכרתה הנפש ההוא מעדת ישראל--בגר, ובאזרח הארץ. כ כל-מחמצת, לא תאכלו; בכל, מושבתיכם, תאכלו, מצות. {פ}

כא ויקרא משה לכל-זקני ישראל, ויאמר אלהם: משכו, וקחו לכם צאן למשפחתיכם--ושחטו הפסח. כב ולקחתם אגדת אזוב, וטבלתם בדם אשר-בסף, והגעתם אל-המשקוף ואל-שתי המזוזת, מן-הדם אשר בסף; ואתם, לא תצאו איש מפתח-ביתו--עד-בקר. כג ועבר יהוה, לנגף את-מצרים, וראה את-הדם על-המשקוף, ועל שתי המזוזת; ופסח יהוה, על-הפתח, ולא יתן המשחית, לבא אל-בתיכם לנגף. כד ושמרתם, את-הדבר הזה, לחק-לך ולבניך, עד-עולם. כה והיה כי-תבאו אל-הארץ, אשר יתן יהוה לכם--כאשר דבר; ושמרתם, את-העבדה הזאת. כו והיה, כי-יאמרו אליכם בניכם: מה העבדה הזאת, לכם. כז ואמרתם זבח-פסח הוא ליהוה, אשר פסח על-בתי בני-ישראל במצרים, בנגפו את-מצרים, ואת-בתינו הציל; ויקד העם, וישתחוו. כח וילכו ויעשו, בני ישראל: כאשר צוה יהוה את-משה ואהרן, כן עשו. {ס}

כט ויהי בחצי הלילה, ויהוה הכה כל-בכור בארץ מצרים, מבכר פרעה הישב על-כסאו, עד בכור השבי אשר בבית הבור; וכל, בכור בהמה. ל ויקם פרעה לילה, הוא וכל-עבדיו וכל-מצרים, ותהי צעקה גדלה, במצרים: כי-אין בית, אשר אין-שם מת. לא ויקרא למשה ולאהרן לילה, ויאמר קומו צאו מתוך עמי--גם-אתם, גם-בני ישראל; ולכו עבדו את-יהוה, כדברכם. לב גם-צאנכם גם-בקרכם קחו כאשר דברתם, ולכו; וברכתם, גם-אתי. לג ותחזק מצרים על-העם, למהר לשלחם מן-הארץ: כי אמרו, כלנו מתים. לד וישא העם את-בצקו, טרם יחמץ; משארתם צררת בשמלתם, על-שכמם. לה ובני-ישראל עשו, כדבר משה; וישאלו, ממצרים, כלי-כסף וכלי זהב, ושמלת. לו ויהוה נתן את-חן העם, בעיני מצרים--וישאלום; וינצלו, את-מצרים. {פ}

לז ויסעו בני-ישראל מרעמסס, סכתה, כשש-מאות אלף רגלי הגברים, לבד מטף. לח וגם-ערב רב, עלה אתם, וצאן ובקר, מקנה כבד מאד. לט ויאפו את-הבצק אשר הוציאו ממצרים, עגת מצות--כי לא חמץ: כי-גרשו ממצרים, ולא יכלו להתמהמה, וגם-צדה, לא-עשו להם. מ ומושב בני ישראל, אשר ישבו במצרים--שלשים שנה, וארבע מאות שנה. מא ויהי, מקץ שלשים שנה, וארבע מאות, שנה; ויהי, בעצם היום הזה, יצאו כל-צבאות יהוה, מארץ מצרים. מב ליל שמרים הוא ליהוה, להוציאם מארץ מצרים: הוא-הלילה הזה ליהוה, שמרים לכל-בני ישראל לדרתם. {פ}

מג ויאמר יהוה אל-משה ואהרן, זאת חקת הפסח: כל-בן-נכר, לא-יאכל בו. מד וכל-עבד איש, מקנת-כסף--ומלתה אתו, אז יאכל בו. מה תושב ושכיר, לא-יאכל בו. מו בבית אחד יאכל, לא-תוציא מן-הבית מן-הבשר חוצה; ועצם, לא תשברו-בו. מז כל-עדת ישראל, יעשו אתו. מח וכי-יגור אתך גר, ועשה פסח ליהוה--המול לו כל-זכר ואז יקרב לעשתו, והיה כאזרח הארץ; וכל-ערל, לא-יאכל בו. מט תורה אחת, יהיה לאזרח, ולגר, הגר בתוככם. נ ויעשו, כל-בני ישראל: כאשר צוה יהוה את-משה ואת-אהרן, כן עשו. {ס}

נא ויהי, בעצם היום הזה: הוציא יהוה את-בני ישראל, מארץ מצרים--על-צבאתם. {פ}