תנ"ך מנוקד

תנ"ך - שמות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ

שמות פרק ט

א ויאמר יהוה אל-משה, בא אל-פרעה; ודברת אליו, כה-אמר יהוה אלהי העברים, שלח את-עמי, ויעבדני. ב כי אם-מאן אתה, לשלח, ועודך, מחזיק בם. ג הנה יד-יהוה הויה, במקנך אשר בשדה, בסוסים בחמרים בגמלים, בבקר ובצאן--דבר, כבד מאד. ד והפלה יהוה--בין מקנה ישראל, ובין מקנה מצרים; ולא ימות מכל-לבני ישראל, דבר. ה וישם יהוה, מועד לאמר: מחר, יעשה יהוה הדבר הזה--בארץ. ו ויעש יהוה את-הדבר הזה, ממחרת, וימת, כל מקנה מצרים; וממקנה בני-ישראל, לא-מת אחד. ז וישלח פרעה--והנה לא-מת ממקנה ישראל, עד-אחד; ויכבד לב פרעה, ולא שלח את-העם. {פ}

ח ויאמר יהוה, אל-משה ואל-אהרן, קחו לכם מלא חפניכם, פיח כבשן; וזרקו משה השמימה, לעיני פרעה. ט והיה לאבק, על כל-ארץ מצרים; והיה על-האדם ועל-הבהמה, לשחין פרח אבעבעת--בכל-ארץ מצרים. י ויקחו את-פיח הכבשן, ויעמדו לפני פרעה, ויזרק אתו משה, השמימה; ויהי, שחין אבעבעת, פרח, באדם ובבהמה. יא ולא-יכלו החרטמים, לעמד לפני משה--מפני השחין: כי-היה השחין, בחרטמם ובכל-מצרים. יב ויחזק יהוה את-לב פרעה, ולא שמע אלהם: כאשר דבר יהוה, אל-משה. {ס}

יג ויאמר יהוה, אל-משה, השכם בבקר, והתיצב לפני פרעה; ואמרת אליו, כה-אמר יהוה אלהי העברים, שלח את-עמי, ויעבדני. יד כי בפעם הזאת, אני שלח את-כל-מגפתי אל-לבך, ובעבדיך, ובעמך--בעבור תדע, כי אין כמני בכל-הארץ. טו כי עתה שלחתי את-ידי, ואך אותך ואת-עמך בדבר; ותכחד, מן-הארץ. טז ואולם, בעבור זאת העמדתיך, בעבור, הראתך את-כחי; ולמען ספר שמי, בכל-הארץ. יז עודך, מסתולל בעמי, לבלתי, שלחם. יח הנני ממטיר כעת מחר, ברד כבד מאד, אשר לא-היה כמהו במצרים, למן-היום הוסדה ועד-עתה. יט ועתה, שלח העז את-מקנך, ואת כל-אשר לך, בשדה: כל-האדם והבהמה אשר-ימצא בשדה, ולא יאסף הביתה--וירד עלהם הברד, ומתו. כ הירא את-דבר יהוה, מעבדי פרעה--הניס את-עבדיו ואת-מקנהו, אל-הבתים. כא ואשר לא-שם לבו, אל-דבר יהוה--ויעזב את-עבדיו ואת-מקנהו, בשדה. {פ}

כב ויאמר יהוה אל-משה, נטה את-ידך על-השמים, ויהי ברד, בכל-ארץ מצרים: על-האדם ועל-הבהמה, ועל כל-עשב השדה--בארץ מצרים. כג ויט משה את-מטהו, על-השמים, ויהוה נתן קלת וברד, ותהלך אש ארצה; וימטר יהוה ברד, על-ארץ מצרים. כד ויהי ברד--ואש, מתלקחת בתוך הברד: כבד מאד--אשר לא-היה כמהו בכל-ארץ מצרים, מאז היתה לגוי. כה ויך הברד בכל-ארץ מצרים, את כל-אשר בשדה, מאדם, ועד-בהמה; ואת כל-עשב השדה הכה הברד, ואת-כל-עץ השדה שבר. כו רק בארץ גשן, אשר-שם בני ישראל--לא היה, ברד. כז וישלח פרעה, ויקרא למשה ולאהרן, ויאמר אלהם, חטאתי הפעם: יהוה, הצדיק, ואני ועמי, הרשעים. כח העתירו, אל-יהוה, ורב, מהית קלת אלהים וברד; ואשלחה אתכם, ולא תספון לעמד. כט ויאמר אליו, משה, כצאתי את-העיר, אפרש את-כפי אל-יהוה; הקלות יחדלון, והברד לא יהיה-עוד, למען תדע, כי ליהוה הארץ. ל ואתה, ועבדיך: ידעתי--כי טרם תיראון, מפני יהוה אלהים. לא והפשתה והשערה, נכתה: כי השערה אביב, והפשתה גבעל. לב והחטה והכסמת, לא נכו: כי אפילת, הנה. לג ויצא משה מעם פרעה, את-העיר, ויפרש כפיו, אל-יהוה; ויחדלו הקלות והברד, ומטר לא-נתך ארצה. לד וירא פרעה, כי-חדל המטר והברד והקלת--ויסף לחטא; ויכבד לבו, הוא ועבדיו. לה ויחזק לב פרעה, ולא שלח את-בני ישראל: כאשר דבר יהוה, ביד-משה. {פ}