תנ"ך מנוקד

תנ"ך - שמות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ

שמות פרק י

א ויאמר יהוה אל-משה, בא אל-פרעה: כי-אני הכבדתי את-לבו, ואת-לב עבדיו, למען שתי אתתי אלה, בקרבו. ב ולמען תספר באזני בנך ובן-בנך, את אשר התעללתי במצרים, ואת-אתתי, אשר-שמתי בם; וידעתם, כי-אני יהוה. ג ויבא משה ואהרן, אל-פרעה, ויאמרו אליו כה-אמר יהוה אלהי העברים, עד-מתי מאנת לענת מפני; שלח עמי, ויעבדני. ד כי אם-מאן אתה, לשלח את-עמי--הנני מביא מחר ארבה, בגבלך. ה וכסה את-עין הארץ, ולא יוכל לראת את-הארץ; ואכל את-יתר הפלטה, הנשארת לכם מן-הברד, ואכל את-כל-העץ, הצמח לכם מן-השדה. ו ומלאו בתיך ובתי כל-עבדיך, ובתי כל-מצרים, אשר לא-ראו אבתיך ואבות אבתיך, מיום היותם על-האדמה עד היום הזה; ויפן ויצא, מעם פרעה. ז ויאמרו עבדי פרעה אליו, עד-מתי יהיה זה לנו למוקש--שלח את-האנשים, ויעבדו את-יהוה אלהיהם; הטרם תדע, כי אבדה מצרים. ח ויושב את-משה ואת-אהרן, אל-פרעה, ויאמר אלהם, לכו עבדו את-יהוה אלהיכם; מי ומי, ההלכים. ט ויאמר משה, בנערינו ובזקנינו נלך; בבנינו ובבנותנו בצאננו ובבקרנו, נלך--כי חג-יהוה, לנו. י ויאמר אלהם, יהי כן יהוה עמכם, כאשר אשלח אתכם, ואת-טפכם; ראו, כי רעה נגד פניכם. יא לא כן, לכו-נא הגברים ועבדו את-יהוה--כי אתה, אתם מבקשים; ויגרש אתם, מאת פני פרעה. {ס}

יב ויאמר יהוה אל-משה, נטה ידך על-ארץ מצרים בארבה, ויעל, על-ארץ מצרים; ויאכל את-כל-עשב הארץ, את כל-אשר השאיר הברד. יג ויט משה את-מטהו, על-ארץ מצרים, ויהוה נהג רוח-קדים בארץ, כל-היום ההוא וכל-הלילה; הבקר היה--ורוח הקדים, נשא את-הארבה. יד ויעל הארבה, על כל-ארץ מצרים, וינח, בכל גבול מצרים: כבד מאד--לפניו לא-היה כן ארבה כמהו, ואחריו לא יהיה-כן. טו ויכס את-עין כל-הארץ, ותחשך הארץ, ויאכל את-כל-עשב הארץ ואת כל-פרי העץ, אשר הותיר הברד; ולא-נותר כל-ירק בעץ ובעשב השדה, בכל-ארץ מצרים. טז וימהר פרעה, לקרא למשה ולאהרן; ויאמר, חטאתי ליהוה אלהיכם--ולכם. יז ועתה, שא נא חטאתי אך הפעם, והעתירו, ליהוה אלהיכם; ויסר, מעלי, רק, את-המות הזה. יח ויצא, מעם פרעה; ויעתר, אל-יהוה. יט ויהפך יהוה רוח-ים, חזק מאד, וישא את-הארבה, ויתקעהו ימה סוף: לא נשאר ארבה אחד, בכל גבול מצרים. כ ויחזק יהוה, את-לב פרעה; ולא שלח, את-בני ישראל. {פ}

כא ויאמר יהוה אל-משה, נטה ידך על-השמים, ויהי חשך, על-ארץ מצרים; וימש, חשך. כב ויט משה את-ידו, על-השמים; ויהי חשך-אפלה בכל-ארץ מצרים, שלשת ימים. כג לא-ראו איש את-אחיו, ולא-קמו איש מתחתיו--שלשת ימים; ולכל-בני ישראל היה אור, במושבתם. כד ויקרא פרעה אל-משה, ויאמר לכו עבדו את-יהוה--רק צאנכם ובקרכם, יצג: גם-טפכם, ילך עמכם. כה ויאמר משה, גם-אתה תתן בידנו זבחים ועלת; ועשינו, ליהוה אלהינו. כו וגם-מקננו ילך עמנו, לא תשאר פרסה--כי ממנו נקח, לעבד את-יהוה אלהינו; ואנחנו לא-נדע, מה-נעבד את-יהוה, עד-באנו, שמה. כז ויחזק יהוה, את-לב פרעה; ולא אבה, לשלחם. כח ויאמר-לו פרעה, לך מעלי; השמר לך, אל-תסף ראות פני--כי ביום ראתך פני, תמות. כט ויאמר משה, כן דברת: לא-אסף עוד, ראות פניך. {פ}