תנ"ך מנוקד

תנ"ך - שמות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ

שמות פרק ח

א ויאמר יהוה, אל-משה, אמר אל-אהרן נטה את-ידך במטך, על-הנהרת על-היארים ועל-האגמים; והעל את-הצפרדעים, על-ארץ מצרים. ב ויט אהרן את-ידו, על מימי מצרים; ותעל, הצפרדע, ותכס, את-ארץ מצרים. ג ויעשו-כן החרטמים, בלטיהם; ויעלו את-הצפרדעים, על-ארץ מצרים. ד ויקרא פרעה למשה ולאהרן, ויאמר העתירו אל-יהוה, ויסר הצפרדעים, ממני ומעמי; ואשלחה, את-העם, ויזבחו, ליהוה. ה ויאמר משה לפרעה, התפאר עלי, למתי אעתיר לך ולעבדיך ולעמך, להכרית הצפרדעים ממך ומבתיך: רק ביאר, תשארנה. ו ויאמר, למחר; ויאמר, כדברך--למען תדע, כי-אין כיהוה אלהינו. ז וסרו הצפרדעים, ממך ומבתיך, ומעבדיך, ומעמך: רק ביאר, תשארנה. ח ויצא משה ואהרן, מעם פרעה; ויצעק משה אל-יהוה, על-דבר הצפרדעים אשר-שם לפרעה. ט ויעש יהוה, כדבר משה; וימתו, הצפרדעים, מן-הבתים מן-החצרת, ומן-השדת. י ויצברו אתם, חמרם חמרם; ותבאש, הארץ. יא וירא פרעה, כי היתה הרוחה, והכבד את-לבו, ולא שמע אלהם: כאשר, דבר יהוה. {ס}

יב ויאמר יהוה, אל-משה, אמר אל-אהרן, נטה את-מטך והך את-עפר הארץ; והיה לכנם, בכל-ארץ מצרים. יג ויעשו-כן, ויט אהרן את-ידו במטהו ויך את-עפר הארץ, ותהי הכנם, באדם ובבהמה: כל-עפר הארץ היה כנים, בכל-ארץ מצרים. יד ויעשו-כן החרטמים בלטיהם להוציא את-הכנים, ולא יכלו; ותהי, הכנם, באדם, ובבהמה. טו ויאמרו החרטמם אל-פרעה, אצבע אלהים הוא; ויחזק לב-פרעה ולא-שמע אלהם, כאשר דבר יהוה. {ס}

טז ויאמר יהוה אל-משה, השכם בבקר והתיצב לפני פרעה--הנה, יוצא המימה; ואמרת אליו, כה אמר יהוה, שלח עמי, ויעבדני. יז כי אם-אינך, משלח את-עמי--הנני משליח בך ובעבדיך ובעמך ובבתיך, את-הערב; ומלאו בתי מצרים, את-הערב, וגם האדמה, אשר-הם עליה. יח והפליתי ביום ההוא את-ארץ גשן, אשר עמי עמד עליה, לבלתי היות-שם, ערב--למען תדע, כי אני יהוה בקרב הארץ. יט ושמתי פדת, בין עמי ובין עמך; למחר יהיה, האת הזה. כ ויעש יהוה, כן, ויבא ערב כבד, ביתה פרעה ובית עבדיו; ובכל-ארץ מצרים תשחת הארץ, מפני הערב. כא ויקרא פרעה, אל-משה ולאהרן; ויאמר, לכו זבחו לאלהיכם--בארץ. כב ויאמר משה, לא נכון לעשות כן, כי תועבת מצרים, נזבח ליהוה אלהינו: הן נזבח את-תועבת מצרים, לעיניהם--ולא יסקלנו. כג דרך שלשת ימים, נלך במדבר; וזבחנו ליהוה אלהינו, כאשר יאמר אלינו. כד ויאמר פרעה, אנכי אשלח אתכם וזבחתם ליהוה אלהיכם במדבר--רק הרחק לא-תרחיקו, ללכת; העתירו, בעדי. כה ויאמר משה, הנה אנכי יוצא מעמך והעתרתי אל-יהוה, וסר הערב מפרעה מעבדיו ומעמו, מחר: רק, אל-יסף פרעה התל, לבלתי שלח את-העם, לזבח ליהוה. כו ויצא משה, מעם פרעה; ויעתר, אל-יהוה. כז ויעש יהוה, כדבר משה, ויסר הערב, מפרעה מעבדיו ומעמו: לא נשאר, אחד. כח ויכבד פרעה את-לבו, גם בפעם הזאת; ולא שלח, את-העם. {פ}