תנ"ך מנוקד

תנ"ך - תהילים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ

תהילים פרק קד

א  ברכי נפשי,    את-יהוה:
יהוה אלוהיי, גדלת מאוד;    הוד והדר לבשת.
ב  עוטה-אור, כשלמה;    נוטה שמיים, כיריעה.
ג  המקרה במים,    עלייותיו:
השם-עבים רכובו;    המהלך, על-כנפי-רוח.
ד  עושה מלאכיו רוחות;    משרתיו, אש לוהט.
ה  יסד-ארץ, על-מכוניה;    בל-תימוט, עולם ועד.
ו  תהום, כלבוש כיסיתו;    על-הרים, יעמדו מים.
ז  מן-גערתך ינוסון;    מן-קול רעמך, ייחפזון.
ח  יעלו הרים, יירדו בקעות--    אל-מקום, זה יסדת להם.
ט  גבול-שמת, בל-יעבורון;    בל-ישובון, לכסות הארץ.
י  המשלח מעיינים, בנחלים;    בין הרים, יהלכון.
יא  ישקו, כל-חיתו שדיי;    ישברו פראים צמאם.
יב  עליהם, עוף-השמיים ישכון;    מבין עופיים, ייתנו-קול.
יג  משקה הרים, מעלייותיו;    מפרי מעשיך, תשבע הארץ.
יד  מצמיח חציר, לבהמה,    ועשב, לעבודת האדם;
להוציא לחם,    מן-הארץ.
טו  ויין, ישמח לבב-אנוש--    להצהיל פנים משמן;
ולחם,    לבב-אנוש יסעד.
טז  ישבעו, עצי יהוה--    ארזי לבנון, אשר נטע.
יז  אשר-שם, ציפורים יקננו;    חסידה, ברושים ביתה.
יח  הרים הגבוהים, ליעלים;    סלעים, מחסה לשפנים.
יט  עשה ירח, למועדים;    שמש, ידע מבואו.
כ  תשת-חושך, ויהי לילה--    בו-תרמוש, כל-חיתו-יער.
כא  הכפירים, שואגים לטרף;    ולבקש מאל, אוכלם.
כב  תזרח השמש, ייאספון;    ואל-מעונותם, ירבצון.
כג  ייצא אדם לפועלו;    ולעבודתו עדי-ערב.
כד  מה-רבו מעשיך, יהוה--    כולם, בחכמה עשית;
מלאה הארץ,    קניינך.
כה  זה, הים גדול--    ורחב ידיים:
שם-רמש, ואין מספר;    חיות קטנות, עם-גדולות.
כו  שם, אונייות יהלכון;    לוויתן, זה-יצרת לשחק-בו.
כז  כולם, אליך ישברון--    לתת אוכלם בעיתו.
כח  תיתן להם, ילקוטון;    תפתח ידך, ישבעון טוב.
כט  תסתיר פניך,    ייבהלון:
תוסף רוחם, יגוועון;    ואל-עפרם ישובון.
ל  תשלח רוחך, ייבראון;    ותחדש, פני אדמה.
לא  יהי כבוד יהוה לעולם;    ישמח יהוה במעשיו.
לב  המביט לארץ, ותרעד;    ייגע בהרים ויעשנו.
לג  אשירה ליהוה בחיי;    אזמרה לאלוהיי בעודי.
לד  יערב עליו שיחי;    אנוכי, אשמח ביהוה.
לה  ייתמו חטאים מן-הארץ,    ורשעים עוד אינם--
ברכי נפשי,    את-יהוה;
הללו-יה.