תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - תהילים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ

תהילים פרק לט

א  למנצח לידותון,    מזמור לדויד.
ב  אמרתי--    אשמרה דרכיי, מחטוא בלשוני:
אשמרה לפי מחסום--    בעוד רשע לנגדי.
ג  נאלמתי דומייה, החשיתי מטוב;    וכאבי נעכר.
ד  חם-ליבי, בקרבי--בהגיגי תבער-אש;    דיברתי, בלשוני.
ה  הודיעני יהוה, קיצי--ומידת ימיי מה-היא;    אדעה, מה-חדל אני.
ו  הנה טפחות, נתת ימיי--    וחלדי כאין נגדך;
אך כל-הבל כל-אדם,    ניצב סלה.
ז  אך-בצלם, יתהלך-איש--    אך-הבל יהמיון;
יצבור,    ולא-יידע מי-אוספם.
ח  ועתה מה-קיוויתי אדוניי--    תוחלתי, לך היא.
ט  מכל-פשעיי הצילני;    חרפת נבל, אל-תשימני.
י  נאלמתי, לא אפתח-פי:    כי אתה עשית.
יא  הסר מעליי נגעך;    מתגרת ידך, אני כליתי.
יב  בתוכחות על-עוון, ייסרת איש--    ותמס כעש חמודו;
אך הבל כל-אדם    סלה.
יג  שמעה תפילתי יהוה,    ושוועתי האזינה--
אל-דמעתי,    אל-תחרש:
כי גר אנוכי עימך;    תושב, ככל-אבותיי.
יד  השע ממני ואבליגה--    בטרם אלך ואינני.

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - תהילים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ