תנ"ך מנוקד

תנ"ך - תהילים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ

תהילים פרק כב

א  למנצח, על-איילת השחר;    מזמור לדויד.
ב  אלי אלי, למה עזבתני;    רחוק מישועתי, דברי שאגתי.
ג  אלוהיי--אקרא יומם, ולא תענה;    ולילה, ולא-דומייה לי.
ד  ואתה קדוש--    יושב, תהילות ישראל.
ה  בך, בטחו אבותינו;    בטחו, ותפלטמו.
ו  אליך זעקו ונמלטו;    בך בטחו ולא-בושו.
ז  ואנוכי תולעת ולא-איש;    חרפת אדם, ובזוי עם.
ח  כל-רואיי, ילעיגו לי;    יפטירו בשפה, יניעו ראש.
ט  גול אל-יהוה יפלטהו;    יצילהו, כי חפץ בו.
י  כי-אתה גוחי מבטן;    מבטיחי, על-שדי אימי.
יא  עליך, הושלכתי מרחם;    מבטן אימי, אלי אתה.
יב  אל-תרחק ממני, כי-צרה קרובה:    כי-אין עוזר.
יג  סבבוני, פרים רבים;    אבירי בשן כיתרוני.
יד  פצו עליי פיהם;    אריה, טורף ושואג.
טו  כמים נשפכתי--    והתפרדו, כל-עצמותיי:
היה ליבי, כדונג;    נמס, בתוך מעיי.
טז  יבש כחרש, כוחי, ולשוני, מודבק מלקוחיי;    ולעפר-מוות תשפתני.
יז  כי סבבוני, כלבים:    עדת מרעים, הקיפוני; כארי, ידיי ורגליי.
יח  אספר כל-עצמותיי;    המה יביטו, יראו-בי.
יט  יחלקו בגדיי להם;    ועל-לבושי, יפילו גורל.
כ  ואתה יהוה, אל-תרחק;    איילותי, לעזרתי חושה.
כא  הצילה מחרב נפשי;    מיד-כלב, יחידתי.
כב  הושיעני, מפי אריה;    ומקרני רימים עניתני.
כג  אספרה שמך לאחיי;    בתוך קהל אהללך.
כד  יראי יהוה, הללוהו--    כל-זרע יעקוב כבדוהו;
וגורו ממנו,    כל-זרע ישראל.
כה  כי לא-בזה ולא שיקץ, ענות עני--    ולא-הסתיר פניו ממנו;
ובשוועו אליו    שמע.
כו  מאיתך, תהילתי:    בקהל רב--נדריי אשלם, נגד יראיו.
כז  יאכלו ענווים, וישבעו--    יהללו יהוה, דורשיו;
יחי לבבכם    לעד.
כח  יזכרו, וישובו אל-יהוה--    כל-אפסי-ארץ;
וישתחוו לפניך,    כל-משפחות גויים.
כט  כי ליהוה, המלוכה;    ומושל, בגויים.
ל  אכלו וישתחוו, כל-דשני-ארץ--    לפניו יכרעו, כל-יורדי עפר;
ונפשו,    לא חייה.
לא  זרע יעבדנו;    יסופר לאדוניי לדור.
לב  יבואו, ויגידו צדקתו:    לעם נולד, כי עשה.