תנ"ך מנוקד

תנ"ך - תהילים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ

תהילים פרק צא

א  יושב, בסתר עליון;    בצל שדיי, יתלונן.
ב  אומר--ליהוה, מחסי ומצודתי;    אלוהיי, אבטח-בו.
ג  כי הוא יצילך, מפח יקוש;    מדבר הוות.
ד  באברתו, יסך לך--ותחת-כנפיו תחסה;    צינה וסוחרה אמיתו.
ה  לא-תירא, מפחד לילה;    מחץ, יעוף יומם.
ו  מדבר, באופל יהלוך;    מקטב, ישוד צוהריים.
ז  ייפול מצידך, אלף--ורבבה מימינך:    אליך, לא ייגש.
ח  רק, בעיניך תביט;    ושילומת רשעים תראה.
ט  כי-אתה יהוה מחסי;    עליון, שמת מעונך.
י  לא-תאונה אליך רעה;    ונגע, לא-יקרב באוהלך.
יא  כי מלאכיו, יצווה-לך;    לשמורך, בכל-דרכיך.
יב  על-כפיים יישאונך:    פן-תיגוף באבן רגלך.
יג  על-שחל ופתן, תדרוך;    תרמוס כפיר ותנין.
יד  כי בי חשק, ואפלטהו;    אשגבהו, כי-ידע שמי.
טו  יקראני, ואענהו--עימו-אנוכי בצרה;    אחלצהו, ואכבדהו.
טז  אורך ימים, אשביעהו;    ואראהו, בישועתי.