תנ"ך מנוקד

תנ"ך - תהילים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ

תהילים פרק עא

א  בך-יהוה חסיתי;    אל-אבושה לעולם.
ב  בצדקתך, תצילני ותפלטני;    הטה-אליי אוזנך, והושיעני.
ג  היה לי, לצור מעון לבוא--    תמיד, ציווית להושיעני:
כי-סלעי ומצודתי    אתה.
ד  אלוהיי--פלטני, מיד רשע;    מכף מעוול וחומץ.
ה  כי-אתה תקוותי;    אדוניי יהוה, מבטחי מנעוריי.
ו  עליך, נסמכתי מבטן--ממעי אימי, אתה גוזי;    בך תהילתי תמיד.
ז  כמופת, הייתי לרבים;    ואתה, מחסי-עוז.
ח  יימלא פי, תהילתך;    כל-היום, תפארתך.
ט  אל-תשליכני, לעת זקנה;    ככלות כוחי, אל-תעזבני.
י  כי-אמרו אויביי לי;    ושומרי נפשי, נועצו יחדיו.
יא  לאמור, אלוהים עזבו;    רדפו ותפשוהו, כי-אין מציל.
יב  אלוהים, אל-תרחק ממני;    אלוהיי, לעזרתי חושה.
יג  יבושו יכלו, שוטני נפשי:    יעטו חרפה, וכלימה--מבקשי, רעתי.
יד  ואני, תמיד אייחל;    והוספתי, על-כל-תהילתך.
טו  פי, יספר צדקתך--כל-היום תשועתך:    כי לא ידעתי ספורות.
טז  אבוא--בגבורות, אדוניי יהוה;    אזכיר צדקתך לבדך.
יז  אלוהים, לימדתני מנעוריי;    ועד-הנה, אגיד נפלאותיך.
יח  וגם עד-זקנה, ושיבה--    אלוהים אל-תעזבני:
עד-אגיד זרועך לדור;    לכל-יבוא, גבורתך.
יט  וצדקתך אלוהים,    עד-מרום:
אשר-עשית גדולות;    אלוהים, מי כמוך.
כ  אשר הראיתני, צרות רבות--    ורעות:
תשוב תחייני;    ומתהומות הארץ, תשוב תעלני.
כא  תרב גדולתי;    ותיסוב תנחמני.
כב  גם-אני, אודך בכלי-נבל--    אמיתך אלוהיי:
אזמרה לך בכינור--    קדוש, ישראל.
כג  תרננה שפתיי, כי אזמרה-לך;    ונפשי, אשר פדית.
כד  גם-לשוני--    כל-היום, תהגה צדקתך:
כי-בושו כי-חפרו,    מבקשי רעתי.