תנ"ך מנוקד

תנ"ך - תהילים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ

תהילים פרק יח

א  למנצח, לעבד יהוה--לדויד:
אשר דיבר, ליהוה,    את-דברי, השירה הזאת--
ביום הציל-יהוה אותו מכף כל-אויביו,    ומיד שאול.
ב  ויאמר--    ארחמך יהוה חזקי.
ג  יהוה, סלעי ומצודתי--    ומפלטי:
אלי צורי, אחסה-בו;    מגיני וקרן-ישעי, משגבי.
ד  מהולל, אקרא יהוה;    ומן-אויביי, איוושע.
ה  אפפוני חבלי-מוות;    ונחלי בלייעל יבעתוני.
ו  חבלי שאול סבבוני;    קידמוני, מוקשי מוות.
ז  בצר-לי, אקרא יהוה--    ואל-אלוהיי אשווע:
ישמע מהיכלו קולי;    ושוועתי, לפניו תבוא באוזניו.
ח  ותגעש ותרעש, הארץ--    ומוסדי הרים ירגזו;
ויתגעשו,    כי-חרה לו.
ט  עלה עשן, באפו--    ואש-מפיו תאכל;
גחלים,    בערו ממנו.
י  ויט שמיים, ויירד;    וערפל, תחת רגליו.
יא  וירכב על-כרוב, ויעוף;    ויידא, על-כנפי-רוח.
יב  ישת חושך, סתרו--    סביבותיו סוכתו;
חשכת-מים,    עבי שחקים.
יג  מנוגה, נגדו:    עביו עברו--ברד, וגחלי-אש.
יד  וירעם בשמיים, יהוה--ועליון, ייתן קולו;    ברד, וגחלי-אש.
טו  וישלח חיציו, ויפיצם;    וברקים רב, ויהומם.
טז  וייראו, אפיקי מים,    וייגלו, מוסדות תבל:
מגערתך יהוה--    מנשמת, רוח אפך.
יז  ישלח ממרום, ייקחני;    ימשני, ממים רבים.
יח  יצילני, מאויבי עז;    ומשונאיי, כי-אמצו ממני.
יט  יקדמוני ביום-אידי;    ויהי-יהוה למשען לי.
כ  ויוציאני למרחב;    יחלצני, כי חפץ בי.
כא  יגמלני יהוה כצדקי;    כבור ידיי, ישיב לי.
כב  כי-שמרתי, דרכי יהוה;    ולא-רשעתי, מאלוהיי.
כג  כי כל-משפטיו לנגדי;    וחוקותיו, לא-אסיר מני.
כד  ואהי תמים עימו;    ואשתמר, מעווני.
כה  וישב-יהוה לי כצדקי;    כבור ידיי, לנגד עיניו.
כו  עם-חסיד תתחסד;    עם-גבר תמים, תיתמם.
כז  עם-נבר תתברר;    ועם-עיקש, תתפתל.
כח  כי-אתה, עם-עני תושיע;    ועיניים רמות תשפיל.
כט  כי-אתה, תאיר נרי;    יהוה אלוהיי, יגיה חושכי.
ל  כי-בך, ארוץ גדוד;    ובאלוהיי, אדלג-שור.
לא  האל,    תמים דרכו:
אמרת-יהוה צרופה;    מגן הוא, לכול החוסים בו.
לב  כי מי אלוה, מבלעדי יהוה;    ומי צור, זולתי אלוהינו.
לג  האל, המאזרני חיל;    וייתן תמים דרכי.
לד  משווה רגליי, כאיילות;    ועל במותיי, יעמידני.
לה  מלמד ידיי, למלחמה;    וניחתה קשת-נחושה, זרועותיי.
לו  ותיתן-לי, מגן ישעך:    וימינך תסעדני; וענוותך תרבני.
לז  תרחיב צעדי תחתיי;    ולא מעדו, קרסוליי.
לח  ארדוף אויביי, ואשיגם;    ולא-אשוב, עד-כלותם.
לט  אמחצם, ולא-יוכלו קום;    ייפלו, תחת רגליי.
מ  ותאזרני חיל, למלחמה;    תכריע קמיי תחתיי.
מא  ואויביי, נתת לי עורף;    ומשנאיי, אצמיתם.
מב  ישוועו ואין-מושיע;    על-יהוה, ולא ענם.
מג  ואשחקם, כעפר על-פני-רוח;    כטיט חוצות אריקם.
מד  תפלטני, מריבי-עם:    תשימני, לראש גויים; עם לא-ידעתי יעבדוני.
מה  לשמע אוזן, יישמעו לי;    בני-נכר, יכחשו-לי.
מו  בני-נכר ייבולו;    ויחרגו, ממסגרותיהם.
מז  חי-יהוה, וברוך צורי;    וירום, אלוהי ישעי.
מח  האל--הנותן נקמות לי;    וידבר עמים תחתיי.
מט  מפלטי, מאויביי:    אף מן-קמיי, תרוממני; מאיש חמס, תצילני.
נ  על-כן, אודך בגויים יהוה;    ולשמך אזמרה.
נא  מגדיל,    ישועות מלכו:
ועושה חסד, למשיחו--לדויד ולזרעו;    עד-עולם.