תנ"ך מנוקד

תנ"ך - תהילים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ

תהילים פרק מט

א  למנצח לבני-קורח מזמור.
ב  שמעו-זאת, כל-העמים;    האזינו, כל-יושבי חלד.
ג  גם-בני אדם, גם-בני-איש--    יחד, עשיר ואביון.
ד  פי, ידבר חכמות;    והגות ליבי תבונות.
ה  אטה למשל אוזני;    אפתח בכינור, חידתי.
ו  למה אירא, בימי רע--    עוון עקביי יסובני.
ז  הבוטחים על-חילם;    וברוב עושרם יתהללו.
ח  אח--לא פדה יפדה איש;    לא-ייתן לאלוהים כופרו.
ט  וייקר, פדיון נפשם;    וחדל לעולם.
י  ויחי-עוד לנצח;    לא יראה השחת.
יא  כי יראה, חכמים ימותו--    יחד כסיל ובער יאבדו;
ועזבו לאחרים    חילם.
יב  קרבם בתימו, לעולם--    משכנותם, לדור ודור;
קראו בשמותם,    עלי אדמות.
יג  ואדם ביקר, בל-ילין;    נמשל כבהמות נדמו.
יד  זה דרכם, כסל למו;    ואחריהם, בפיהם ירצו סלה.
טו  כצאן, לשאול שתו--    מוות ירעם:
וירדו בם ישרים, לבוקר--וצורם, לבלות שאול;    מזבול לו.
טז  אך-אלוהים--יפדה נפשי, מיד-שאול:    כי ייקחני סלה.
יז  אל-תירא, כי-יעשיר איש:    כי-ירבה, כבוד ביתו.
יח  כי לא במותו, ייקח הכול;    לא-יירד אחריו כבודו.
יט  כי-נפשו, בחייו יברך;    ויודוך, כי-תיטיב לך.
כ  תבוא, עד-דור אבותיו;    עד-נצח, לא יראו-אור.
כא  אדם ביקר, ולא יבין;    נמשל כבהמות נדמו.