תנ"ך מנוקד

תנ"ך - תהילים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ

תהילים פרק לא

א  למנצח, מזמור לדויד.
ב  בך-יהוה חסיתי, אל-אבושה לעולם;    בצדקתך פלטני.
ג  הטה אליי, אוזנך--    מהרה הצילני:
היה לי, לצור-מעוז--לבית מצודות;    להושיעני.
ד  כי-סלעי ומצודתי אתה;    ולמען שמך, תנחני ותנהלני.
ה  תוציאני--מרשת זו, טמנו לי:    כי-אתה, מעוזי.
ו  בידך, אפקיד רוחי:    פדית אותי יהוה--אל אמת.
ז  שנאתי, השומרים הבלי-שוא;    ואני, אל-יהוה בטחתי.
ח  אגילה ואשמחה,    בחסדך:
אשר ראית, את-עוניי;    ידעת, בצרות נפשי.
ט  ולא הסגרתני, ביד-אויב;    העמדת במרחב רגליי.
י  חונני יהוה,    כי צר-לי:
עששה בכעס עיני;    נפשי ובטני.
יא  כי כלו ביגון, חיי--    ושנותיי באנחה:
כשל בעווני כוחי;    ועצמיי עששו.
יב  מכל-צורריי הייתי חרפה, ולשכניי מאוד--    ופחד למיודעיי:
רואיי בחוץ--    נדדו ממני.
יג  נשכחתי, כמת מלב;    הייתי, ככלי אובד.
יד  כי שמעתי, דיבת רבים--    מגור מסביב:
בהיווסדם יחד עליי;    לקחת נפשי זממו.
טו  ואני, עליך בטחתי יהוה;    אמרתי, אלוהיי אתה.
טז  בידך עיתותיי;    הצילני מיד-אויביי, ומרודפיי.
יז  האירה פניך, על-עבדך;    הושיעני בחסדך.
יח  יהוה--אל-אבושה, כי קראתיך;    יבושו רשעים, יידמו לשאול.
יט  תיאלמנה, שפתי-שקר:    הדוברות על-צדיק עתק--בגאווה ובוז.
כ  מה רב-טובך,    אשר-צפנת ליראיך:
פעלת, לחוסים בך;    נגד, בני אדם.
כא  תסתירם, בסתר פניך--    מרוכסי-איש:
תצפנם בסוכה;    מריב לשונות.
כב  ברוך יהוה:    כי הפליא חסדו לי, בעיר מצור.
כג  ואני, אמרתי בחופזי--    נגרזתי, מנגד עיניך:
אכן--שמעת, קול תחנוניי;    בשוועי אליך.
כד  אהבו את-יהוה,    כל-חסידיו:
אמונים, נוצר יהוה;    ומשלם על-יתר, עושה גאווה.
כה  חזקו, ויאמץ לבבכם--    כל-המייחלים, ליהוה.