תנ"ך מנוקד

תנ"ך - תהילים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ

תהילים פרק ט

א  למנצח, על-מות לבן;    מזמור לדויד.
ב  אודה יהוה, בכל-ליבי;    אספרה, כל-נפלאותיך.
ג  אשמחה ואעלצה בך;    אזמרה שמך עליון.
ד  בשוב-אויביי אחור;    ייכשלו ויאבדו, מפניך.
ה  כי-עשית, משפטי ודיני;    ישבת לכיסא, שופט צדק.
ו  גערת גויים, איבדת רשע;    שמם מחית, לעולם ועד.
ז  האויב, תמו חורבות--לנצח;    וערים נתשת--אבד זכרם המה.
ח  ויהוה, לעולם יישב;    כונן למשפט כיסאו.
ט  והוא, ישפוט-תבל בצדק;    ידין לאומים, במישרים.
י  ויהי יהוה משגב לדך;    משגב, לעיתות בצרה.
יא  ויבטחו בך, יודעי שמך:    כי לא-עזבת דורשיך יהוה.
יב  זמרו--ליהוה, יושב ציון;    הגידו בעמים, עלילותיו.
יג  כי-דורש דמים, אותם זכר;    לא-שכח, צעקת ענווים.
יד  חוננני יהוה--ראה עוניי, משונאיי;    מרוממי, משערי מוות.
טו  למען אספרה, כל-תהילתך:    בשערי בת-ציון--אגילה, בישועתך.
טז  טבעו גויים, בשחת עשו;    ברשת-זו טמנו, נלכדה רגלם.
יז  נודע, יהוה--משפט עשה:    בפועל כפיו, נוקש רשע; היגיון סלה.
יח  ישובו רשעים לשאולה:    כל-גויים, שכחי אלוהים.
יט  כי לא לנצח, יישכח אביון;    תקוות עניים, תאבד לעד.
כ  קומה יהוה, אל-יעוז אנוש;    יישפטו גויים, על-פניך.
כא  שיתה יהוה, מורה--להם:    יידעו גויים--אנוש המה סלה.