תנ"ך מנוקד

תנ"ך - תהילים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ

תהילים פרק סח

א  למנצח לדויד, מזמור שיר.
ב  יקום אלוהים, יפוצו אויביו;    וינוסו משנאיו, מפניו.
ג  כהנדוף עשן,    תנדוף:
כהימס דונג, מפני-אש--    יאבדו רשעים, מפני אלוהים.
ד  וצדיקים--ישמחו יעלצו, לפני אלוהים;    וישישו בשמחה.
ה  שירו, לאלוהים--    זמרו שמו:
סולו, לרוכב בערבות--ביה שמו;    ועלזו לפניו.
ו  אבי יתומים, ודיין אלמנות--    אלוהים, במעון קודשו.
ז  אלוהים, מושיב יחידים ביתה--    מוציא אסירים, בכושרות;
אך סוררים,    שכנו צחיחה.
ח  אלוהים--בצאתך, לפני עמך;    בצעדך בישימון סלה.
ט  ארץ רעשה, אף-שמיים נטפו--    מפני אלוהים:
זה סיניי--    מפני אלוהים, אלוהי ישראל.
י  גשם נדבות, תניף אלוהים;    נחלתך ונלאה, אתה כוננתה.
יא  חיתך ישבו-בה;    תכין בטובתך לעני אלוהים.
יב  אדוניי ייתן-אומר;    המבשרות, צבא רב.
יג  מלכי צבאות, יידודון יידודון;    ונוות-בית, תחלק שלל.
יד  אם-תשכבון,    בין שפתיים:
כנפי יונה, נחפה בכסף;    ואברותיה, בירקרק חרוץ.
טו  בפרש שדיי מלכים בה--    תשלג בצלמון.
טז  הר-אלוהים הר-בשן:    הר גבנונים, הר-בשן.
יז  למה, תרצדון--    הרים גבנונים:
ההר--חמד אלוהים לשבתו;    אף-יהוה, ישכון לנצח.
יח  רכב אלוהים, ריבותיים אלפי שנאן;    אדוניי בם, סיניי בקודש.
יט  עלית למרום, שבית שבי--    לקחת מתנות, באדם;
ואף סוררים,    לשכון יה אלוהים.
כ  ברוך אדוניי, יום יום:    יעמוס-לנו--האל ישועתנו סלה.
כא  האל לנו, אל למושעות:    וליהוה אדוניי--למוות, תוצאות.
כב  אך-אלוהים--ימחץ, ראש אויביו:    קודקוד שיער--מתהלך, באשמיו.
כג  אמר אדוניי, מבשן אשיב;    אשיב, ממצולות ים.
כד  למען, תמחץ רגלך--בדם:    לשון כלביך--מאויבים מינהו.
כה  ראו הליכותיך אלוהים;    הליכות אלי מלכי בקודש.
כו  קידמו שרים, אחר נוגנים;    בתוך עלמות, תופפות.
כז  במקהלות, ברכו אלוהים;    אדוניי, ממקור ישראל.
כח  שם בנימין, צעיר רודם--שרי יהודה, רגמתם;    שרי זבולון, שרי נפתלי.
כט  ציווה אלוהיך, עוזך:    עוזה אלוהים--זו, פעלת לנו.
ל  מהיכלך, על-ירושלים--    לך יובילו מלכים שי.
לא  גער חית קנה, עדת אבירים בעגלי עמים--    מתרפס ברצי-כסף;
ביזר עמים,    קרבות יחפצו.
לב  יאתיו חשמנים, מני מצריים;    כוש תריץ ידיו, לאלוהים.
לג  ממלכות הארץ, שירו לאלוהים;    זמרו אדוניי סלה.
לד  לרוכב, בשמי שמי-קדם--    הן ייתן בקולו, קול עוז.
לה  תנו עוז, לאלוהים:    על-ישראל גאוותו; ועוזו, בשחקים.
לו  נורא אלוהים,    ממקדשיך:
אל ישראל--    הוא נותן עוז ותעצומות לעם;
ברוך אלוהים.