תנ"ך מנוקד

תנ"ך - תהילים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ

תהילים פרק עד

א  משכיל, לאסף:
למה אלוהים, זנחת לנצח;    יעשן אפך, בצאן מרעיתך.
ב  זכור עדתך, קנית קדם--    גאלת, שבט נחלתך;
הר-ציון,    זה שכנת בו.
ג  הרימה פעמיך, למשואות נצח;    כל-הרע אויב בקודש.
ד  שאגו צורריך, בקרב מועדך;    שמו אותותם אותות.
ה  ייוודע, כמביא למעלה;    בסבוך-עץ, קרדומות.
ו  ועתה, פיתוחיה יחד--    בכשיל וכילפות, יהלומון.
ז  שלחו באש, מקדשך;    לארץ, חיללו משכן-שמך.
ח  אמרו בליבם, נינם יחד;    שרפו כל-מועדי-אל בארץ.
ט  אותותינו, לא ראינו:    אין-עוד נביא; ולא-איתנו, יודע עד-מה.
י  עד-מתיי אלוהים, יחרף צר;    ינאץ אויב שמך לנצח.
יא  למה תשיב ידך, וימינך;    מקרב חיקך כלה.
יב  ואלוהים, מלכי מקדם;    פועל ישועות, בקרב הארץ.
יג  אתה פוררת בעוזך ים;    שיברת ראשי תנינים, על-המים.
יד  אתה ריצצת, ראשי לוויתן;    תיתננו מאכל, לעם לציים.
טו  אתה בקעת, מעיין ונחל;    אתה הובשת, נהרות איתן.
טז  לך יום, אף-לך לילה;    אתה הכינות, מאור ושמש.
יז  אתה הצבת, כל-גבולות ארץ;    קיץ וחורף, אתה יצרתם.
יח  זכור-זאת--אויב, חירף יהוה;    ועם נבל, ניאצו שמך.
יט  אל-תיתן לחית, נפש תורך;    חית ענייך, אל-תשכח לנצח.
כ  הבט לברית:    כי מלאו מחשכי-ארץ, נאות חמס.
כא  אל-ישוב דך נכלם;    עני ואביון, יהללו שמך.
כב  קומה אלוהים, ריבה ריבך;    זכור חרפתך מני-נבל, כל-היום.
כג  אל-תשכח, קול צורריך;    שאון קמיך, עולה תמיד.